אני, עצמי ואנוכי - Me Myself and I

אני, עצמי ואנוכי  - Me Myself and I

במאמר שהופיע במגזין ניהולי הציגו תזה ניהולית שבשביל שמיזם יצליח נדרשים שיהיו בו שלוש דמויות  - Me Myself and I, ובכתבה הם נתנו דוגמאות לכמה מיזמים שעשו שינוי משמעותי בעולם שבצוות ההובלה היו אתם אותם שלוש דמויות והם נתנו דוגמאות על חברות כמו אפל, מיקרוספט, פייסבוק ואחרות שהונהגו על ידי יזמים בודדים, אגומניאקים. זה נכון גם לתחומים נוספים החל ממדע, קולנוע, יזמות חברתית ועשייה ציבורית. חשבו על סיפורי הצלחה שאתם מכירים ותראו שברוב המקרים אתם מחברים אותם לאדם מסויים.

זה לא אומר שאחרת זה לא עובד, יש דוגמאות נפלאות, קחו את גוגל, בן אנד ג'ריס או את האחים רייט. אבל יש משהו מאתגר בחשיבה שלפעמיים בשביל להצליח כל מה שצריך לקרות זה שיזם בודד יהיה...ואז שאלתי את עצמי יהיה מה? את היתרונות והכוחות שבלהיות אני ואני ואני...אני בהחלט יכול להבין אבל זה לא מספיק, יש פה משהו מעבר לזה שמעסיק אותי ובכל פעם שעיררתי בעניין חשבתי על זה שיש הרבה מעבר באותו מאמר שהציג את היתרון שבארוגנטיות ודווקא בניסיון שלי לחשוב על הביטוי Me Myself and I בעברית, שיצא לי: אני, עצמי ואנוכי צצו כמה מוטיבים יפים כאשר נסיתי לענות לעצמי מה ההבדל בין אני, עצמי ואנוכי? מזה אני? מזה עצמי? ומזה אנוכי?

האני הוא הדבר הכי פנימי, הכי קרוב להיות התכונות, היכולות והאישיות הפנימית שלנו. אלו היכולות השכליות, הרגישיות והמנטליות השכיחות שלנו שהם תולדה של תורשה גנטית והסביבה שעיצבה אותנו.

העצמי הוא הביטוי של הזהות שלנו שקשורה בקשר הדוק לבני האדם שסביבנו. זה דרכנו להשתמש באחרים כמקור מידע לשם הערכת העצמי. 

שורש המילה העברית של עצמי הוא: עצם, שהוא גם של צלמית שזהו סמל חזותי. ובהקשר שלנו זהו היצוג של זהותנו, אותה תדמית שאנחנו מנהלים ומיחצנים לחברה וככל שהיא קרובה יותר לאני, ככל שהיא לא מתרחקת האני לצורך ריצוי חברתי ככה יכולתו של היזם לפעול בהתאם לאני הפנימי שלו ולא להיות מושפע מהסביבה ככה הוא מגדיל את סיכויי הצלחתו לאורך זמן. זה לא שלא נדרשת התאמה אבל ההתאמה הופכת להיות כל כך שכיחה אז איתה נאבדת האותנטיות והיזם הופך להיות כמו שהקונצנזוס מצפה ממנו וזה לרוב לא אחד שפורץ דרך חדשה אלא עושה כמו כולם פחות או יותר.

 בספרו האחרון של מלקולום גלדוול - דוד וגולית הוא מציג בצורה מאוד מקורית ומאתגרת איך חולשה הופכת לעיתיים לכוח. זהו ספר מעורר השראה המביא דוגמאות לאותם ״קשיים רצויים״ כמו דיסלקציה שבמצבים מסויים הובילה ליתרון משמעותי בכך שהיא מרגילה את אלו שנאלצים להתמודד איתה ועם הכשלונות שהיא גורמת כבר מגיל צעיר ולא להנות מהכרה החברתית שממנה נהנים התלמידים המצליחים המורגלים למלא את תפקידם בחברה בעוד חבריהם הדיסלקטים לא רגילים להצליח, מורגלים בחוסר ההערכה מהחברה ולא חוששים מאובדנה של ההכרה החברתית שהרי לעולם לא היתה נחלתם והחשש מדחייה חברתית על ניסיון נועז שאינו בקונצנזוס והרי כולנו יודעים שלעיתים זה מה שנדרש בשביל להצליח.

הערה: דוגמה זאת מובאת לא בשביל לטעון שדיסלקציה היא התנאי להצלחה אלא כדוגמה הממחישה את היתרון באלו שאינם פועלים לקבלת ההכרה החברתית ובקרב היזמים הדיסלקטים תופעה זאת שכיחה יותר מאשר בשאר האוכלוסיה. 

העצמי חייב להיות חזק בשביל להצליח, מה המשמעות של עצמי חזק? זהו עצמי ששומר על זהותו ועל עמדתיו באינטראקציות חברתיות משתנות, עצמי שלא מתאים את עצמו בהתאם למה שהחברה מצפה ממנו.

גם האלוהים שמתואר כיזם מוצלח, ברא את האדם בצלמו: בצלמו בצלם אלוהים ברא אתו (בראשית א כ"ז). בצלמו - בצלם שלו = בעצמו.  או כמו שאמרה לי חברה יקרה: ״עצבתי את החברה שלי בצלמי ובדמותי״, משמע,

והנוכחי? הנוכחי הינו הנוכח! נוכח כאן ועכשיו. יזם טוב זה יזם שיודע לקרוא את המפה ולהיות נוכח במקום בו הוא הכי יכול להשפיע על התוצאה שתעזור לכוכבים להסתדר בשורה הרצויה או לזהות את הכוכבים שאפשר להעביר בניהם קו יישר. 

ללא היכולת לזהות את המקום בו אתה הכי יכול להשפיע על התוצאה, ללא יכולתו של היזם להגדיר את המצב יתקשה היזם להוביל את החלום שלו למציאות הרצויה.