האלגוריתמיים השיפוטי

האלגוריתמיים השיפוטי

נכתב במסדרת סמינריון בקורס ׳נרטיב ומשפט׳ במנחיית פרופסור שולמית אלמוג

״טעות במחשב עלתה לי מיליון, כספומט בלע לי יתרת חשבון,

מזכירה אלקטרונית דחתה לי ראיון, שופט אוטומטי שלל לי רישיון

לעורך דין מכני שלשלתי אסימון בחריץ הפה…

אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה״

                                   מאיר אריאל, ׳עברנו את פרעה׳

מבוא

 מחקרים שיוצגו העבודה בהמשך מראים  כי נתוני רקע של שופטים, בהם גיל, מין, ותק מקצועי, רקע אתני  או דתי וכדומה,  משפיעים על סגנון השיפוט ועל הכרעת הדין וחומרת הענישה אותה הם גוזרים על הנאשמים בפניהם. כמוהם כמו סגנונות שיפוט שונים של שופטים שונים, אשר גם הם מעידים על כך שלא כל הנאשמים יכולים לזכות לאותה תוצאה גם כאשר הם נשפטים על עבירות דומות בנסיבות דומות.  הגדרת הגבולות בין הדין והחוק לחלקים הנרטיבים בתהליך המשפטי לא תמיד ברורה. מתי עמדת השופט מושפעת מתפיסת עולמו ומתי הוא מקבל החלטה המבוססת על ארון הספרים השיפוטי בלבד? איך משפיעה עמדתה הפרטית של שופטת ביחס להגדרת 'משפחה נורמטיבית' על החלטותיה בעת דיונים בדיני משפחה? האם הלך הרוח הציבורי בעתות מלחמה משפיע על החלטות השופטים כאשר אלו צריכים להכריע בעניינו של מחבל, האם פסק הדין שייגזר יושפע מפיגוע נוראי שחל בבוקר הכרעת הדין? האם בבואם לפסוק בעניינו של קטין שהמערכת הסוציאלית המקומית מעריכה שהוריו אינם כשרים להיות הורים, תהיה לשופט שגדל כיתום תהיה הכרעה שונה מזאת של שופטת שגדלה בחיק משפחה תומכת ?

סוגיות ערכיות, מוסריות ואידיאולוגיות שונות מחלחלות להליך המשפטי, דרך השחקנים/סוכנים השונים המעורבים בו, ומשפיעות על הכרעתם – לרבות על הכרעתם של היושבים בכס השיפוט. הפרספקטיבה האישית היא ככל הנראה בלתי נמנעת, טבעית ואף מתבקשת. בהגדרתו ל׳ידיעה שיפוטית׳, הציג השופט חיים כהן את ההכרה הבא: ״…השופט בתוך עמו הוא יושב ויש לו מה שעיניו רואות, וניסיון החיים ומציאות החיים הם כלי עבודתו כמו הדין והחוק״. 

 טענה זו מעלה את השאלה אם וכיצד ניתן לקיים הליך שיפוטי שיהיה 'אובייקטיבי' יותר, שכן לא כל השופטים רואים את אותה ׳מציאות חיים׳, לא לכולם יש ניסיון חיים זהה שמעצב את תפיסות עולמם, ולכן במצב הקיים ההחלטה השיפוטית עבור אותה עברה עשויה להיות שונה בשל סיפור החיים השונה של השופטים השונים. כדי לבחון אלטרנטיבה אפשרית, נבחן את האפשרות שעבודת השיפוט תעשה על ידי מחשב ולא בן אנוש. בשונה מבני האדם, מחשבים מבצעים פעולות בינריות המבוססות על מערכת חוקים והגדרות נטולות כל רגש ותפיסות עולם פרטיות. אין להם היסטוריה אישית טעונה, אין להם השקפת עולם, מחוות אישיות חסרי ערך עבורם ובהיותם כאלו, ההחלטות שהם מקבלים אינן מוטות, פסיכולוגית, חברתית או תרבותית. 

המחשבים הראשונים הופיעו במחצית השנייה של המאה הקודמת, היו אלא המתמטיקאים שהגו את הרעיון שמחשב יכול לבצע פעולות חישוב ואף להעפיל על האדם ביכולותיו הקוגניטיביות. השלב הראשון התרחש כאשר במהלך מלחמת העולם השנייה 'מכרו' פול נוימן ואלן טיורינג למפקדי הצבא הבריטי את הרעיון שמחשב יוכל לנבא עבורם את מזג האוויר, לפצח בזמן אמת את מערכות ההצפנה של האויב ועוד שלל פעולות שהן מעבר ליכולות האנושית. כך הם קיבלו מימון לבנייתם של המחשבים הראשונים, והשאר היסטוריה: המהלך המתרחש כאשר מחשב מבצע פעולות במקום בני האדם הצית את הדמיון לאפשרות של בינה מלאכותית, בינה אשר במסגרתה המחשב לא רק מחשב  או מבצע פעולות חישוב מהירות אלא גם מקבל החלטות, בורר בין אפשרויות ובוחר את הטובה ביותר. אם אפשרות זו קיימת, תהו המפתחים, מדוע לא לאפשר למחשב ללמוד בכוחות עצמו, להבין הקשרים ולנתח סיטואציות מורכבות?

הלכה למעשה, למרות המשאבים האינטלקטואליים הרבים שהושקעו על  ידי אלפי חוקרים ויזמים בתחום מדעי המחשב ברחבי העולם, הפער בין החזון ליישום נותר עצום והיום השיח כבר אינו עוסק ב 'בינה מלאכותית' אלא ב'מערכות לומדות', המסוגלות לבצע פעולות בסיסיות. תרגום היכולות של המוח האנושי להבין סיטואציות חברתיות, הקשרים תרבותיים, ואף משפטים פשוטים בהקשרים שונים התגלו כמשימות מורכבות ביותר שעדיין אינן ניתנות לביצוע על-ידי מחשב . 

אחד האתגרים המפורסמים בתחום הבינה המלאכותית הוא 'פרס טיורינג’, המקביל לפרס נובל וקרוי על שמו של המתמטיקאי הבריטי אלן טיורינג, (1954-1912 ) , המדען שפיצח את ה”אניגמה" - מערכת ההצפנה של הצבא הנאצי ובכך הרים תרומה מכרעת לניצחונן של בנות הברית. מבחן טיורינג בודק האם למכונה כלשהי יש בינה מלאכותית שלא תאפשר להבחין בינה לבין אדם בשר ודם – כלומר, מכונה אשר מי שיבחון את התשובות אותן היא תיתן לשאלות לא יוכל לדעת כי הן ניתנו על ידיה ולא על-ידי אדם חי.

מבחן טיורינג גם זכה לקיתונות של ביקורת. המפורסמות בהן גורסות כי מחשב יכול להתנהג ולהיראות כבעל אינטליגנציה מבלי שתהיה לו "אינטליגנציה אמתית", למשל על ידי שימוש בטבלאות ענק הממפות שאלות לתשובות. ביקורות מסוג זה ניתן להחיל על כל מבחן הבוחן את התנהגותה החיצונית של מערכת. ביקורת שכיחה נוספת היא שמבחן טיורינג אינו מבחן אינטליגנציה כלל, אלא מבחן לאנושיות. המכונה נבחנת על יכולתה לסגל תבניות התנהגות אנושיות, עד כדי ביצוע פעולות אריתמטיות באיטיות או שרבוב טעויות הקלדה למלל הנכתב. חוקר הבינה ונד בלוק מציג בביקורתו מכונה אינטליגנטית כביכול, המסוגלת להצליח במבחן טיורינג, אך למעשה אינה יותר מטבלת חיפוש עצומה של שאלות ותשובות (פירט, 2016). למרות שטבלה כזו תהיה עצומה מעבר לכל יכולת פיזית עכשווית, עצם אפשרות קיומה של טבלה סופית המאפשרת לעבור מבחן אינטליגנציה כמבחן טיורינג מדאיגה. כפי שיוצג בהמשך, האתגר בפיתוחה של מערכות בינה מלאכותית היכולה להחליף שופט אנושי עדיין  רחוקה מאיתנו שנות דור. עם זאת, עצם הניסיון לנסות להבין איך מחשב יכול להתמודד עם תפיסות של שפה, הקשרים תרבותיים, חברתיים, סיטואציות בין אישיות, תפיסות עולם, ערכים, נורמות חברתיות, הבדלים רב-תרבותיים, התנגשות בין זכויות ומרכיבים חבויים בהליך המשפטי יאפשר לנו לבודד את אותם מרכיבים 'נרטיביים' בהליך המשפטי. מבחינה אינטלקטואלית זהו אתגר מרתק  אשר יכול לעזור לנו להבין את עצמנו טוב יותר כחברה וכפרטים, וכן לבחון יותר לעומק את מבנה המשפט, את מרכיביו, את הכוחות הפועלים בו ומעצבים אותו.

רקע תאורטי:

את השפעתה של מהפיכת המידע עדיין מוקדם לנבא או להבין לעומק,  אבל כבר כעת ניתן לומר כי היא עומדת ככל הנראה בשורה אחת עם המצאת הגלגל והחשמל. מהפכה זו  היא תוצר חברתי שנוצר ביחסים דיאלקטיים בין הטכנולוגיה לבין שלושה וחצי מיליארד משתמשיה  .הרשת מציעה שלל יישומים שעוזרים לנו לקבל החלטות, לבחור סרטים, בגדים, חופשות, לתכנן קריירה ולבחור בין מוצר אחד לשני בהתאם למידע רב שנאסף עלינו, המשתמשים. מידע זה אמור לעזור לאותם אלגוריתמיים לבחור באפשרות המתאימה ביותר עבורנו, לאור בחירותינו הקודמות. אפליקציה לדירוג מסעדות המבוססת על מערכת 'ביג דטה' מסוג  ׳חוכמת ההמונים׳ עוזרת לנו לבחור מסעדות ש'אנשים כמונו' אהבו, ואפליקציות ניווט עוזרות לנו להגיע מנקודה אחת לשנייה בדרך המהירה ביותר מבלי להיכנס לפקקים מיותרים שנוצרו כתוצאה משרשת של תאונות שהתרחשו 7  דקות  ו- 13 שניות לפני שהגענו לצומת.. תמורות אלו שינו את חיינו ללא היכר, מערכות מחשוב ומערכות המסייעות בקבלת החלטות חדרו לכל תחומי החיים לרבות למערכת המשפט. לא מדובר על מערכות בעלות בינה אלא מערכות המסוגלות לשכלל מידע רב ולהפיק המלצה.  ההחלטות המתקבלות על-ידי מערכות אלו אינן צריכות לכמת ערכים, תפיסות עולם או סיטואציות רגשיות או חברתיות. האם מערכות דומות ומתקדמות של ניהול מידע יוכלו לסייע ליושבים בכס השיפוט לקבל הכרעות שיפוטיות אובייקטיביות יותר? 

כמעט בכל תחומי התעשייה, הטכנולוגיה מתקדמת מהר מאוד בהחלפת האדם העובד. הדבר נכון בתקשורת, בשיווק, בייצור וגם בתחום השירותים הפיננסיים ואף בראיית חשבון. כך למשל, התפתחות הנוהג של ביצוע הזמנה במסעדה באמצעות אייפד חסך בהינף יד 30-50%  מן ההוצאות שנדרשו קודם לכן עבור עבודת המלצרים. בעתיד יקרו תהליכים דומים כאשר תכנת Xero  הניו-זילנדית תחליף את רואי החשבון, או כאשר מכוניות הנוהגות את עצמן יהפכו את מיליוני נהגי המוניות בעולם למיותרים. ההמשך ידוע: עמל כפיים אנושי הולך ונעלם במהירות, והאופן שבו אנו לומדים מוביל לאתחול מחדש. דו"ח חדש מאוניברסיטת אוקספורד מצביע על כך שתוך 25 שנה בלבד, 50% מן העבודות הקיימות כיום יוכלו להתבצע באמצעות מחשבים. ההשלכות של עלייתן הבלתי נמנעת של מכונות חכמות אלו, של רובוטים של בינה מלאכותית ושל מה שמכונה מחשוב קוגניטיבי ברורות: עתידנו אינו בעבודות כמו אחסון מידע, עיבוד נתונים ומשימות חישוב חזרתיות – מכונות חכמות יביסו אותנו לבטח (Frey, Carl Benedikt, and Michael A. Osborne. 2013 ). 

 במאמר שפורסם בדה מארקר בספטמבר  2016, התייחסה פרופסור מרים ארז, חוקרת פסיכולוגיה ארגונית וראש המרכז לחדשנות בטכניון, ליום בו מחשב יחליף את האדם: "בסך הכל כולנו יצורים חברתיים ויש לנו הוכחות לכך שאדם מעדיף לדבר לאדם. ראינו סרטון של מלצר רובוט -  אני לא יודעת כמה אנשים היו רוצים לראות רובוט במקום איש שירות בשר ודם במסעדה. ישנם תחומים עם היבט חברתי, ומעניין יהיה לראות כיצד זה ישפיע עליהם. ישנו אתגר - האם המחשב יכול לדוגמה להתחשב בהרבה מקרים שהם יוצאים מהכלל” (אלרין רובין, הארץ, 2016).

זרימת המידע, קשב, ונתק מהעולם החיצוני:

 לצד חדירתן של מערכות מחשוב לבתי המשפט, תפיסת המשפט כשיטה המופקדת על ניהול מידע הופכת כלים קונבנציונליים ששימשו לצורך ניהול של המשפט למיושנים, כאשר ניתן להחליפם בכלים רלוונטיים לניהול וארגון מידע בעידן הדיגיטלי. כלים כאלה הופכים להיות זמינים יותר ויותר,  הם משתכללים באופן רצוף ומשנים את פני השפיטה. כבר כיום, מערכות כדוגמת  ׳נט המשפט׳ מאפשרות, בין השאר, מעקב תדיר אחר הספקי העבודה של השופטים ועמידתם במטלות השונות הדורשות טיפול. המעקב הינו יעיל ומקיף, ומאפשר בחינה של סטטיסטיקות ומדדים כמותיים שונים הנוגעים לעבודת השיפוט בנקודות זמן שונות. בכך מתבצע מעקב אחר סל המשימות ועמידה בלוחות זמנים, כאשר השופטים מכוונים באופן תדיר להגדלת התפוקות ולעמידה ביעדים )אלמוג, נאות פרי .(2003 ככל שמערכות תומכות החלטה/ שפיטה מוטמעות, כך הולכים ומצטמצמים גבולות הגזרה בהם יכולים היושבים בכס השיפוט לקבל החלטה. אם עד הטמעתן של אותם מערכות, המנגנון היחיד לפיקוח אחר עבודתם של השופטים הייתה ערכאת הערעור, כיום עצם קיום המעקב מאפשר ניטור תדיר ועקבי אחר כל שלבי ההליך השיפוטי לרבות ערכאות שלא הגיעו לערעור. ׳פיקוח׳ זה אינו יכול לתת ביטוי לערך האיכות אלא לערך היעילות בלבד (אלמוג, נאות פרי .(2003 ככל שההליך השיפוטי נהיה ׳יעיל׳ כך היכולת לערער הולכת ומצטמצמת ואיתה היכולת לבחון גם את טיב ההכרעה שערכאת הערעור יכולה היתה לספק. 

ההנחה המקובלת היא כי שפיטה מחייבת בדידות מסוימת, התרכזות ומיקוד, שמשמעותם התנתקות משטף החיים הרגיל. אך האידיאל בו השפיטה היא פעולה המייצגת טוהר, חדות ונבדלות מ׳העולם שמחוצה לה׳ , אינה ריאלית וכפי שעולה מהגדרה של השופט חיים כהן ל׳ידיעה שיפוטית׳: ״…השופט בתוך עמו הוא יושב ויש לו מה שעיניו רואות, וניסיון החיים ומציאות החיים הם כלי עבודתו כמו הדין והחוק״ (אלמוג, נאות־ פרי, 2016). בסופו של דבר, בין ההכרה ׳שהשופט בתוך עמו יושב׳, והאידיאל בו ההליך השיפוטי מנותק משטף החיים נמצא ׳המרכיב הנרטיבי׳.   

 במאמר ׳שפיטה בעידן הדיגטלי׳, מציגות פרופ׳ אלמוג והשופטת נאות פרי  כיצד נתק מכוון ומבוקר מהעולם החיצוני הוא אחת המטרות שהחברה מבקשת להשיג באמצעות הקצאת אתר מיוחד ליצירת ההליך המשפטי. נתק מהעולם החיצוני מאפשר קשב שיפוטי ממוקד ודרוך בהליך, ורק בהליך. קשב מסוג זה קשה להשיג בבית משפט שהוא למעשה פורטל לרשת. טכנולוגיה המאפשרת לעוד ועוד מידע ונתונים לחדור אל המשפט בזמן התנהלותו, או גם להוציא מידע מן התהליך החוצה תוך כדי ההתרחשות חותרת תחת האידיאל של המקום הנעלה, המנותק מן העולם החיצון (אלמוג, נאות פרי(2003 . שאלת זו הופכת קריטית עוד יותר כאשר בוחנים את העידן אשר בו המחשב יהיה גם השופט: רמת המידע החיצוני אשר תחדור אל תוך התהליך תלויה רבות באופן בו יעוצבו האלגוריתמים. במידה ויוחלט לעשות שימוש רב במידע כזה ניתן יהיה להתחבר באופן מיידי למערכת החדשות או לרשתות החברתיות ולשאוב מידע הרלוונטי להחלטה. במידה וההכרעה תהיה להמשיך ליצור נתק מהעולם החיצוני אז ניתן יהיה להבטיח את ערך ׳בדידותו׳ של ההליך השיפוטי. 

ואכן, בידוד מוחלט של ההליך המשפטי יוכל להיות מושג רק כאשר השפיטה לא תעשה על ידי אדם אלא על ידי מחשב. לכן, בעבודה זו נבחן את האפשרויות בהן מחשב יוכל להתמודד עם ידיעות, עובדות, פרשנות וסיטואציות אנושיות שונות בכדי להציף ולבודד את אותן  ׳ידיעות טרום-שיפוטיות׳ שאינן חלק מהחוק והדין. מהלך זה יעשה מבלי להיכנס לסוגיות הערכיות, המוסריות, החברתיות והפוליטיות העולות ממצב בו מחשבים ישפטו בני אדם, אלא רק כסוג של תרגיל מחשבתי. 

האתגרים בבניית בינה מלאכותית בעלת יכולת שפיטה:

מסקר שערכו הפילוסופים ניק בוסטרום ווינסנט מולר בשנת 2013  בקרב מומחי בינה מלאכותית, עולה  כי רבים מהם מעריכים כי ישנה סבירות של למעלה מ-90% שבינה מלאכותית בעלת אינטליגנציה אנושית תפותח עד שנת 2075  (Bostrom & Müller 2014). במילים אחרות, מומחי הבינה המלאכותית שהשתתפו בסקר היו תמימי דעים לגבי העובדה שתוך מספר לא רב של עשורים יפתח האדם בינה מלאכותית בעלת יכולות קוגניטיביות המקבילות לשלו.   עד אז, לפחות בדור או שניים הבאים נראה כי הציפייה לפגישה עם מערכת בעלת יכולת תבוניות שכאלו תישאר לא ריאלית, ולכן כל שניתן הוא להסתפק בניסוי מחשבתי היפותטי או לעצב אסטרטגיות למידה שונות שעל בסיסן יוכל מחשב לבצע פעולות כגון שפיטה. דרך ניסוי זה אני מקווה שיוצפו כמה ממורכבות התהליכים הקוגניטיביים שלנו כבני אדם, ומהן, אני מאמין, ניתן יהיה להבין עד כמה רחוקה כיום – עדיין - האפשרות שמחשב יחליף את בני האדם בכס השפיטה. 

ככלל, נראה כי הציפיות מהבינה המלאכותית היום שונות לחלוטין מאלו שהיו בתחילת דרכה וכי הן רק הולכות ומונמכות ככל שהתחום נחקר. מה שהתחיל כניסיון לבנות "בינה מלאכותית" נקרא היום בפשטות "למידת מכונה" בלי להתחייב לתבונה (Betsy Cooper, 2011)  . רוב החוקרים זנחו לעת עתה את המשימה של סימלוץ אינטליגנציה אנושית, והם מתרכזים בפתרון בעיות פשוטות, כל אחת לגופה. גם שיטות העבודה הוחלפו: הבינה המלאכותית הוותיקה התעסקה בלוגיקה, חוקים, או חקר מערכות מומחה – תהליך בו החוקרים מתחקרים מומחים כדי להבין את תהליך קבלת ההחלטות שלהם. לעיתים החוכמה של המערכת התבטאה בעושר החוקים שהמתכנת הכניס פנימה באופן ידני, והמערכת לא "למדה"  דבר בעצמה. במקרים אופייניים אחרים המערכת דרשה אימון ממושך באמצעות נתונים שתויגו באופן ידני. ביישום למערכת השיפוט הפוטנציאלית, עולה השאלה אלו חוקים נבחר להכניס באופן ידני למערכת שתפקידה לבצע שפיטה.  המידע יכלול בוודאי את ספר החוקים, את כל פסקי הדין, אבל יעלה גם הצורך להכריע מה תהיה מערכת החוקים שתקבע  "If This Then That"  או את המצבים בהם המחשב יידרש ליצור,  יש מאין, קריטריון שיפוטי המורכב מקריטריונים אחרים כדוגמת סוגיות מוסריות, חברתיות, פוליטיות, תרבויות ועוד. על פי יונתן לסרסון, חוקר בינה מלאכותית ומערכות לומדות, הבינה המלאכותית של היום נראית יותר כמו ניתוח סטטיסטי או הסתברותי. במקום חוקים ברורים יש הסתברויות שנלמדות במקרים רבים באופן אוטומטי מהנתונים. החלטות שהמכונה עושה מסתמכות על מכלול ההסתברויות הללו, ולנו כבני-אדם קשה יותר להבין אותן אינטואיטיבית. במילים של לסרסון: ״כשאני בונה מודל שכזה ונותן למחשב ללמוד את הפרמטרים שלו, אין לי מושג ברור מה המחשב ימצא, ולא תמיד אני מבין את ההיגיון בפרמטרים שאני רואה. שככל שהטכנולוגיה מתקדמת מספרם עולה ועולה״ (לסרסון, 2011).

נרטיב בהגדרתו מורכב מפיסות של עובדות, כאשר הפרשנות תלויה בעין המתבונן. כך למשל, כאשר מחשב מריץ בנייה של 'סיפור' מעשרות עובדות שונות, ניתן תיאורטית ליצור מגוון סיפורים אשר מבחינה תחבירית אולי מקיימים הגיון כלשהו אבל מבחינה היגיון אנושי אין להן התכנות. ככל הנראה כמה עשרות אלפי סיפורים שונים שמבחינת המחשב הם שקולים ושווים בעוד שהאדם הממוצע ימצא רבים מהם חסרי הקשר. 

ווטסון' - הכי קרוב שיש לאינטלגנציה שיפוטית:

בכתבה שפורסמה בניו יורק טיימס באפריל 2008 סופר על סופר שפרסם מעל 200,000 ספרים.  למעשה מדובר על הסופר הכי מוכר היום באמזון ובמבט יותר פרטני מגלים כי מדובר בתוכנת מחשב שכותבת ספרים בהזמנה על כל נושא שאתה רוצה. התוכנה שכתב פרופסור מ- INSEAD כתבה כבר מאות ספרים שנמכרו באמזון תחת שם הסופר Philip M. Parker (Noam Cohen, 2008). בדומה ליכולת ליצור ספרים מחשבים היום מלחינים, מציירים, מפסלים, מחברים שירים ולא אחת  קיים קושי להבדיל האם ׳היצירה׳ היא מעשה אדם או מחשב. התפתחויות אלו בהחלט מראות שביותר ויותר תחומים המחשב יכול להחליף את האדם, אם כי המעבר מתהליכים קוגניטיביים של אגרגציה של מידע וסידורה לפי לוגיקה שנקבעת מראש ליכולות ליצור מתוך הבנה של הסיטואציה כפי שבינה אנושית מבצעת עדין מוגבל ביותר ונחשב לתחום יוקרתי ביותר במדעי המחשב. 

כך, שבעים שנה מאז שהציב טיורינג את השאלה ולאחר השקעה של מיטב המוחות בעולם אנו עדים ליותר ויותר מערכות המנסות להתמודד עם האתגרים של בינה מלכותית, אחת מהן היא מחשב העל ווטסון (“Watson”)  של חברת אי-בי-אם. ווטסון ניצח באחרונה במשחק הטריוויה הטלוויזיוני האמריקאי ג'פרדי את שני המתחרים האנושיים הטובים ביותר בתולדות התוכנית. לפי מאמר של החוק;ר/ת קופר, שפורסם בכתב העת של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל תחת השם ״Could IBM’s Watson Beat Courts at Their Own Game?״, לא מדובר על עניין של מה בכך. כאשר אנחנו שואלים את גוגל אנחנו לא מקבלים תשובה על השאלה ששאלנו אלא אלפי תוצאות חיפוש התואמות למילות מפתח. האתגר של בינה מלאכותית טמון בהבנת ההקשר. בשלב זה היכולות של התוכנה מוגבלות לעונות על שאלות פשוטות וישרות (למשל: בכמה פרסי אוסקר זכתה אליזבט טיילור) ובדרך כלל היא עדיין טועה בשליש מהמצבים. הקושי בעיצוב תוכנה שתנצח במשחק Jeopardy ,  הידוע כמשחק טריוויה, נעוץ במבנה המשחק המשלב משחקי מילים המחייבים הרבה יותר שכבות של הבנה מאשר ידע כללי (Cooper, B. 2011) .  

 בשנת 2011 הכריזה IBM  על הצלחת הפרויקט של ווטסון בכך שהוא הצליח להבין את המשמעות האמתית מאחורי המילים, להבחין בין תוכן רלוונטי ללא רלוונטי, ובסופו של דבר לקבל החלטה איזה תשובה היא המדויקת יותר (Cooper, B. 2011). כדי להבין מה נדרש ממערכת של ווטסון כדי להגיע להחלטה ולנצח אלופי טריוויה אנושיים נדרשה מערכת שמסוגלת לחפש אחר התשובות האפשרויות ביותר ממיליון ספרים בו זמנית, ולאחר שנאספו כל התשובות האפשרויות לבצע מדידה והערכה לכל אחת מהתשובות מול מדדים הכוללים הקשרים שונים שנעשים ביותר מ-100 אלגוריתמים שונים בו זמנית, כאשר התשובה הסופית נקבעת מתוך הדירוג על ידי סט אחר של אלגוריתמיים. כל התהליך המתואר מתרחש בלא יותר משלוש וחצי שניות וחשוב לציין כי הוא אינו חף מטעויות. זה נראה מרשים מאוד, וככל הנראה זהו הישג מדהים לכל העוסקים בתחום של מדעי המחשב אבל עדין מדובר על מערכת שעוצבה למטרה אחת בלבד: לנצח במשחק Jeopardy . המערכת אינה נדרשת ליצור "יש מאיין" או להגדיר קטגוריות או קריטריונים חדשים כפי שנדרש לא אחת בתהליך השפיטה, הנגוע בהתניות פסיכולוגיות, חברתיות, ואחרות המשפיעות על ההליך השיפוטי ופסק הדין (Dougherty, Michael R, 2006).    האם ווטסון יכול ל׳נצח׳ גם שופטים במגרש שלהם?  זאת השאלה המרכזית במאמר של קופר והוא מציין שווטסון מציג יכולות ראשוניות של מחשב לבצע אינטרפרטציה (interpretation)  של המידע המונח לפניו ולבחון אותו בתלות של ההקשר (Cooper, B. 2011). האם ווטסון יוכל להצליח במקום בו שפיטה בשר ודם נכשלת בהיותה מוטה ומושפעת מאותם מרכיבים שאנו הינו מסווגים אותם כמרכיבים ׳נרטיבים׳? 

כאשר עולה וחוזרת במאמר השאלה האם מחשב יוכל לקבל החלטות שאינן מבוססות על אפליה אפשר לשאול שאלה שקולה - האם בכך יש הכרה כי השופט מגיע להליך השיפוטי שיצוקות בו תפיסות עולם, תבניות חשיבה שמובילות לקבלת החלטה שאמורה להיות נקייה מאפליה?  לפי מחקרים שנעשו וניתחו פסקי דין שונים ניתן להצביע על העובדה שההליך השיפוטי אינו נקי ומושפע משלל התניות ותפיסות עולם של כלל המעורבים לרבות היושבים בכס השיפוט (סמדר רייספלד 2015).

 בשונה מצורת החשיבה של בני האדם, ווטסון מבצע טעויות אבל הטעויות שלו אינן נובעות מהעדפות פוליטיות, קשרים אישיים, או מקורות אחרים של דעות קדומות. ווטסון מעוצב להימנע מהטיות אידאולוגית ששופטים בשר ודם יכולים להיכשל בהם, הוא הרי חף מכל אידאולוגיה משלו. כך הוא אומנם לא יכשל בהתניות פסיכולוגיות אבל בהחלט יכול להיכשל בתשובות שלא ׳פולטרו׳ כהלכה. בהקשר זה חשוב לציין כי בעוד טעויות במשחק טריוויה יכולות להיות נסבלות,  במשפט מחירן עלול להיות גבוה הרבה יותר ואף לעלות בחיי אדם. המחשב יכול להגיע להחלטות שהן הבחירות הסטטיסטיות הטובות ביותר אבל התשובה יכולה גם להיות אבסורדית ׳בצורה קיצונית׳ ולא יהיה ביכולתו להבין זאת ללא עזרה והכוונה אנושית. מחברת המאמר, בטסי קופר (Betsy Cooper)  שהיא גם העורכת הראשית של כתב העת של בית הספר למשפטים בייל, מסכמת שבשלב זה מערכת למידה כמו שווטסון מציג לא יכולה לעמוד בזכות עצמה אבל בהחלט יכולה לשמש מערכת תומכת החלטה עבור שופטים. מכאן עולה כי נכון להיום, גם המערכת הכי מתקדמת בעולם בתחום של בינה מלאכותית  ו׳למידה עמוקה׳ מציגה מעט מהקשיים והאתגרים העומדים בפיתוח של מערכת שיכולה להציע שפיטה חלופית לשופט בשר ודם.  זאת, על אף היתרונות הרבים של השיפוט האנושי העולים בספרות והנובעים מאותן התניות קוגניטיביות, תפיסות עולם, אידאולוגיה ויכולת לפרש סיטואציות חברתית ובין אישיות. 

 לשאלה על בסיס מה יקבל מחשב שכזה החלטה שיפוטית ישנן מספר תשובות אפשרויות, המתבססות כולן על ההנחה כי הבינה המלאכותית אכן תוכיח יכולות לקבל החלטה תלוית הקשר: 

 הראשונה, בדומה למערכת תומכות החלטה כדוגמת ‘נט-משפט׳  מערכת מידע לניהולם של בתי המשפט בישראל. המערכת מנהלת את ההליך המשפטי לכל אורכו, החל מהגשת כתב אישום תובענה או כל פנייה אחרת למערכת המשפט, המשך בכל שלבי הדיון המשפטי, וכלה בפרסום כל החלטה שהתקבלה, ובפרט פסקי דין וגזרי דין. ומקביליה בעולם, תוכל לבסס את המלצת המערכת להיסטוריה של פסקי דין קדומים. בדומה למנועי המלצות אשר מבססים את ההמלצות שלהם על מוצר מסוים מערכות תומכות החלטה אלו נעזרות בפסקי דין שנכתבו בעבר במקרים דומים.  בדרך זאת מוגדרים לשופטים גבולות הגזרה, אך אופציה זאת מעלה את שאלת המרכיב של הנרטיב בכל אותם פסקי דין קודמים. ההנחה היא כי הנרטיב מרכיב אלמנטים של דעת קהל, שיח ציבורי, פוליטי, חברתי ואף חוויות אישיות ותפיסות עולם של השופטים עצמם. לכן, פסקי דין שהתאימו בעבר עשויים לא להתאים להקשר הנוכחי בחברה משתנה, ויש לקחת זאת בחשבון. 

גישה נוספת יכולה להתבסס על עקרונות של ׳חוכמת ההמונים׳ (.(Wisdom of the crowd   חוכמת ההמונים היא הדעה הקולקטיבית של קבוצת יחידים. איסוף תשובות של קבוצה גדולה לשאלות הכרוכות בהערכת כמות, ידע כללי וחשיבה מרחבית נמצאו, באופן כללי, כטובות, ולעתים טובות יותר, מאשר כל תשובה שניתנה על ידי אותם יחידים בקבוצה. הסבר אינטואיטיבי לתופעה זו הוא ה"רעש"  הייחודי ליחיד בקבוצה – לכל אדם דעות אישיות ושיקול דעת פרטני, וכאשר לוקחים את ממוצע התשובות של קבוצת יחידים, יש לתשובות נטייה להתכנס סביב נקודה מסוימת, ובכך לבטל את השפעת ההפרעות. תהליך קיבוץ המידע אינו חדש בעידן המידע, והוא נדחף אל אור הזרקורים המרכזי על ידי אתרי מידע חברתיים, כגון ויקיפדיהAnswers.com, Yahoo!, Quora  ומשאבי אינטרנט אחרים, המסתמכים על מקבץ חוות דעת אנושיות. 

החוקרים אניטה וו. וולי ותומאס מאלון חקרו מהם המשתנים המשפיעים על מנת המשכל הקבוצתית ומצאו שלא הלכידות החברתית אלא שלושה פרמטרים אחרים נבאו את התוצאות הטובות ביותר והם רגישות חברתית, שוויניות ושיעור הנשים בקבוצה. (Woolley, Anita Williams, et al, 2010). בשנות ה-90 הפכה חוכמת ההמונים לאובססיה של תרבות הפופ והייתה הבסיס שעליו קמו ויקיפדיות למיניהן, אתרי מימון המונים, שוקי חיזוי ואלגוריתמים לחיפוש המבוססים על פופולריות אך עם ההתלהבות באה הסתייגות ואפילו חסידי ההמון הודו כי הציבור טיפש וחכם בעת ובעונה אחת. הדמוקרטים הטובים של אתונה צעדו למלחמה הרסנית מול ספרטה. האספסוף המהפכני בצרפת הרג את הנאורות ויש לא מעט דוגמאות נוספות. השימוש במטא-ידע יכול להיות יעיל כל עוד הנתונים נאספים ממומחים בתחום, ישנן החלטות ברמת מבחן ידע כמו מה גובהו של מגדל ויש החלטות שהן בינה ודעת כמו ההליך המשפטי. 

בסוגיות של פסיקת משפט אין זה ראוי כי את הפסיקה יקבעו אלו שאינם שופטים במקצועם ואין להם את הידע וההכשרה המשפטית הנדרשת. לכן במערכת המוצעת, במקום שהתשובה תקבע על ידי ההמון היא תורכב מ׳תבונה קולקטיבית׳ של שופטים מקצועיים אשר ידרשו לפסוק בנושא מסוים ושקלול של החלטותיהם יהווה בסיס לפסיקה המצופה מהמערכת. אם לפתח את האופן בו ישוקללו התשובות של השופטים, אפשר להציע פתרון הקובע משקלות שונים לשופטים שונים. כך לדוגמה ניתן להחליט כי  המשקל פסיקתו של שופט בית המשפט המחוזי גבוה פי כך וכך ממשקל פסיקתו של שופט בין המשפט השלום, וזאת של שופט העליון גבוהה מפסיקת המחוזי בכך וכך. כמו כן ניתן לקבוע משקל שונה לפסיקתו של שופט אשר מתמחה בסוגיות כלכליות פרטניות כדוגמת פסקי דין בסוגיות סליקה בהשוואה לפסק דינה של שופטת המתמחה בעבירות צווארון לבן. ניתן גם להרחיב את מעגל ׳מומחי המשפט׳ אשר יהיו שותפים בהחלטה ולזמן אנשי אקדמיה, עורכי דין מובילים בתחום ואף את נציגי המחוקקים.

 במצב דברים בו  מנת המשכל הקבוצתית מבוססת על אנשי מקצוע, המערכת יכולה להיות דינמית ולהתעדכן אחת לכמה זמן על ידי הצפה של סוגיות שונות המועלות כשאילתות לפורום השופטים. בנוסף, ניתן יהיה ל'כייל' את המידע  אחת לכמה זמן ובכך הפסיקות שהמחשב השיפוטי יוכל להפיק תהיינה עדכניות וברוח התקופה. רעיון זה מתכתב עם מאמרו של ג'ורג' מאסֶר ב- AEON, שם הוא טען כי  ״ההמונים אינם חכמים כפי שנדמה, אך קיימות דרכים לאתר את האנשים שאת דעתם שווה לשמוע״  (ג'ורג' מאס, 2016).

היתרונות והחסרונות בשפיטה ממוחשבת:

מהמעט שסקרנו את האתגרים בבנייה של מערכת בינה מלאכותית שתוכל לבצע שפיטה למדנו כי המשימה לשכלל את  מרכיבי ההחלטה השיפוטית שהמכונה איננה יכולה לקחת בחשבון. ההיסטוריה של הנאשם, ההקשר התרבותי, הפוליטי,  הנסיבות שהביאו לביצוע הפשע ועוד היא מורכבת עד כדי בלתי אפשרית, לפחות לא בעתיד הנראה לעיין. אך לצורך הדיון, נבחן את היתרונות והחסרות של מערכת שכזאת אלו היתה יכולה לשפוט: 

שיווין בפני החוק:

שיפוט לא משוחד, כלומר שלא יטה לטובת תרבות או גזע מסוים, הוא דרישה בסיסית בכל מערכת משפט. השיפוט גם נדרש להיות אובייקטיבי, כלומר לא להיות נתון לפירושים סובייקטיביים, למשל לשיקול דעתם של שופטים אנושיים. יתרון מובהק של השיטה המוצעת הוא שהשיפוט יהיה אחיד לכולם, שיפוט נקי מדעות קדומות, מגזענות, מהתניות אישיות, פסיכולוגיות וחברתיות של השופטים גם אם הטיות קוגניטיביות שגורמות לבני אדם להתנהג באופן לא רציונלי. גורמות לשופטים להיות מושפעים מהטיות כאלה (וינשל־מרגל, 2015). אם וכאשר תפותח מערכת שיפוט ממוחשבת, לא רק שהשפיטה תתבצע באופן שוויוני בפני כולם, אלא שבכל מקום, בכל בתי המשפט תינתן אותה פסיקה לכל אדם בלא הפרדה של דת, גזע, מין, לאום, שייכות אתנית או כל גורם מבדל אחר שיכול באופן מודע או שלא במודע להשפיע על החלטת השופטים. אפשרות זו ניתנת בתנאי שהעובדות השיפוטיות שיוזנו למערכת יוזנו באופן שווה, באותו סדר, יכתבו באותה צורה, ותנאי הסף יהיו לגמרי זהים. אבל לשם הדיון, אם תנאים אלו אכן יתקיימו אז כולנו נזכה בשפיטה שווה ושיוון בפני החוק. 

הטיות שיפוטיות אנושיות: 

משנות ה-70  -70 ואילך, מחקרים מוכיחים שנתוני רקע של שופטים , כגון גיל, מין, ותק מקצועי ורקע אתני או דתי משפיעים על סגנון השיפוט ועל הכרעת הדין וחומרת הענישה (Abraham, 1975) .  מחקר אשר מונה שישה סגנונות של שיפוט (Smith & Blumberg, 1967)  מעיד גם הוא  על כך שלא כל הנאשמים יכולים לזכות לאותה תוצאה עבור עבירות ועובדות שיפוטיות זהות. 

 Saks & Hastie מתייחסים לאולם בית המשפט כאל זירה בה שני צדדים יריבים זה לזה, כאשר מטרתם אינה מכוונת לחיפוש אחר האמת אלא היא ממוקדת ניצחון. לאור זאת, התנהגותם סובייקטיבית ומוטה לטובת הקליינט שהם מייצגים. הטיה מעין זו משפיעה על ההליך המשפט ואף על הכרעת הדין. בתוך דינמיקה חברתית זו, הם מצביעים על גורמי הטיה הן ברמת השופט והן ברמת עורכי הדין של הצדדים, כאשר כל אחד מהם משחק תפקיד (Role Playing) ומכאן התהליך של קבלת ההחלטות (Decision Making) מוטה. לשיטתם, מחקרים לא מעטים מוכיחים שונות גדולה ברמת הגישה של שופטים ביחס לאותם נאשמים (Saks & Hastie , 1978) .  

 הטיות שיפוטיות יכולות להגיע גם מכיוונים לא צפויים ואף אקראיים. כך למשל ד"ר קרן וינשל־מרגל, ראש מחלקת המחקר של הרשות השופטת לשעבר, יצאה לחקור האם עמדותיהם האידאולוגיות של שופטים משפיעות על החלטותיהם,  האם שופטות פוסקות דין באופן שונה משופטים, האם עיתוי הדיון לפני או אחרי הפסקת הצהריים משפיע על ההכרעה, וכיצד משפיעה כמות התיקים הנידונים בין מקטע למקטע. (וינשל־מרגל  2015, (Danziger, S., Levav, J., and Avnaim-Pesso, L. 2011 

שאלות מסוג זה נבחנות במשפט האמפירי, תחום מחקר המחיל צורת חשיבה מדעית על מערכת המשפט, ואשר הפך בשנים האחרונות לדבר החם בתחום. לפי וינשל, מחקר ישראלי שהתפרסם לאחרונה עורר מהומה, שכן עלה ממנו כי  ההחלטה על שחרור מוקדם של אסיר על ידי ועדת השחרורים מושפעת מהעיתוי שבו נערך הדיון. החוקרים, שבחנו כ–1,100  תיקים שנידונו בוועדת שחרורים במשך שנה, מצאו שככל שהדיון נערך מאוחר יותר לאחר הפסקת הצהריים, הסיכוי שהשופט שעומד בראש הוועדה יזכה את האסיר בשחרור מוקדם ירד באופן מובהק" .במילים פשוטות, "כתב אחד החוקרים "אם תיקו של אסיר הגיע לידי הוועדה מיד אחרי ארוחת הצהריים, היה לו סיכוי גדול בהרבה להשתחרר מוקדם יותר, מאשר לו הגיע התיק לוועדה אחרי כמה שעות דיונים" (וינשל־מרגל, 2015 ).

במאמר שפורסם בעיתן ׳הארץ׳ בשנת 2015 תחת הכותרת ״מחוץ לחוק: מה משפיע על החלטות של שופטים?״ מצויי כי במחקר משווה משותף עם חוקר בבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית,  מצאה אותה חוקרת כי ״כ–80% מהשופטים הדתיים היו בעד האינטרס הדתי, ומהשופטים החילונים  47% היו בעדו” גם כאשר הם פירקו את המושג 'חילוני' לגווניו, והפרידו בין  עמדה מסורתית, עמדה אנטי דתית וכו', "נמצאה התאמה גדולה" היא כתבה. במחקר אחר נמצא  כי במבט השוואתי, שופטי בית המשפט העליון בישראל מושפעים הרבה פחות מהעמדות האידאולוגיות שלהם מאשר אלה שבקנדה ובארצות הברית (סמדר רייספלד, 2015 ).  ממצאים אלו מראים כי לא משנה עד כמה גבוהה תהיה רמת המודעות של השופטים לאפשרות שהם מוטים, הם עדיין לא יוכלו לקבל החלטות ״נקיות״ לחלוטין מהתניות פסיכולוגיות, קוגניטיביות ואף פיזיולוגיות כמו עייפות ושאר השפעות אנושיות בלתי נמנעות שמחשב לא ׳סובל מהם׳. 

היעילות השיפוטית:

 על פניו נראה כי בעולם בו המחשב מסוגל לעבד כמויות אדירות של מידע, לדעת לסווג את המקרה בו הוא דן למקרים קודמים ולהשוותו לפסקי הדין שניתנו  במקרים דומים בעבר, ביכולתו לבצע את התהליך ביעילות רבה לאין שיעור מזו שיבצע שופט בשר ודם. מכאן עולה השאלה האם על מערכת המשפט להיות ׳יעילה׳, ואם כן באיזה מחיר. על שאלה זו להיות נדונה מול המחירים שאנו משלמים על חוסר יעילותה של המערכת בעינויי דין ועיכובים המתרחשים בשל חוסר היעילות הנוכחי. כל אחד "רוצה את יומו" בבית המשפט וכמות הסכסוכים המובאים אל כותלי בתי המשפט גדלה ככל שהחברה הופכת להיות ריכוזית, בה בני האדם פחות ופחות לוקחים את החוק לידיהם ובה הם נוטים לפנות למוסדות המדינה להסדיר סכסוכים ומחלוקות. דבר זה יוצא עומס על בתי המשפט ופוגע ביעילות השיפוטית וביכולת לתת מענה בזמן סביר. 

לצד יכולתו של השופט לפסוק על בסיס עקרונות הצדק, החוקים והערכים, כהונת השיפוט כרוכה במתן שירות משפטי ועל פניו תמיד יהיו מקרים אשר אין ביכולתה לספק ׳שירות׳ יעיל. בספרו "להיות שופט"  מעלה המשנה לנשיא בית המשפט העליון בעבר, שלמה לוין, שאלות רבות, וביניהן: האם השופטים אמורים להיות יעילים? מהו היחס הקיים בין יעילות ובין עשיית צדק? האם השופטים צריכים לשמש גם כמנהלים? האם הדרישה ליעילות השופטים פוגעת בעצמאות השיפוטית? (שלמה לוין, 2009). מכאן עולה כי אל מול הדרישה ל"יעילות השיפוטית"" עומד ערך "איכות השפיטה" והוא הנהיר והאינטואיטיבי מבין השניים. אבל מה יהיה ביום בו מחשב יוכל לעמוד באותם סטנדרטים של איכות כמו מיטב השופטים? כאשר המחיר בפגיעה ב׳איכות השפיטה׳ יהיה זניח והיתרונות שביעילות השפיטה תהיינה כל כך מובהקות, תיקים הנידונים בבתי משפט לאורך חודשיים ואף שנים יגיעו להכרעה בשניות ספורות. באופן תאורטי, אלגוריתם שיפוטי מביא אתו יתרון בישום עקרון השוויון בפני החוק וביעילות שיפוטית. 

החסרונות שבשפיטה ממוחשבת :

בספרות נמצאה התייחסות לחסרונות שבשפיטה ממוחשבת, אשר חורגת אל מעבר להסברים שכבר הוצגו ואשר נוגעים באתגרים בפיתוחה של מערכת כזאת ובקושי שלה לבצע את אותן פעולות הנדרשות לשם שפיטה. כך למשל, חסרון נוסף העולה בסקירה זו הוא שפיטה רדודה וחסרת יצירתיות. על פי הפילוסוף עמנואל קאנט, היכולת לשפוט מורכבת לא רק מקריטריונים שיפוטיים ידועים אלא גם מהיכולת  או הכוח  ליצור קריטריונים חדשים.  זהו תהליך המחייב יצירתיות, שיפוט מסוג זה ממלא פונקציה אסתטית ולא לוגית או מתמטית )׳ביקורת השיפוט הטהור׳(.  לכן, על-פי קאנט, צדק יכול להיעשות רק מתוך פרספקטיבה (קאנט, 1790).  למרות הנטייה לקבל הכרעות על-פי כוונת המחוקקים, מסתבר כי מערכת משפט אינה יכולה להיות מבוססת רק על מודלים מן העברוכי תהליך השפיטה מחייב אותנו לראות מעבר למודלים וליצור קריטריון חדש שעל בסיסו נשפוט ואשר מתאים לסיטואציה הנבחנת  (1985 ,Jean-François Lyotard and Jean-Loup Thébaud).  ׳הלופ הנרטיבי׳:

 לאחר שדנו ביתרונות ובחסרונות בשפיטה ממוחשבת, הבנו במעט את המגבלות בפיתוח של מערכת שכזאת ודנו בדרכים שיוכלו לגשר על חלק מהאתגרים לקביעת מערכת החוקים האלגותרמית בבסיסה של מערכת שכזאת  באמצעות אנקדוטות שונות הלקוחות מפסקי דין וסיטואציות אנושיות שונות,  נבחן מספר מצבים אותם ניתן לעלות בעת ניסיון לבנות מערכת בינה מלאכותית שתמלא את מקומם של השופטים. בכל מקום בו נבין את הקושי של מחשב להתמודד בהבנת הסיטואציה נוכל לבודד את המרכיב של הדין והחוק מהמרכיבים אותם היינו מסווגים כנרטיבים. 

׳לבכות או לצחוק׳:

 ׳לצחוק או לבכות׳ - האם הסיטואציה חיובית או שלילית? התשובה לא תמיד חד־משמעית. כיצד המוח מתמודד עם קונפליקטים רגשיים? התשובה לשאלה "מה אנחנו מרגישים" היא לרוב מורכבת ומעורפלת. בין אושר עילאי, עצב עמוק וכעס עז מתקיים מרחב רגשי גדול ולא ברור. הוא אמנם משפיע, גם אם לא נכיר בכך, על תפיסתנו והתנהגותנו, אך לא תמיד אנו טורחים להתעכב ולחפש אותו. בעוד המוח האנושי מתמודד עם קונפליקטים של גם וגם, למחשב, שמעצם הווייתו מכיר רק עולם של או או, (או 0 או (1  אין דרך לכמת את המשקלות של אושר מול עצב או לפרש האם הסיטואציה החברתית צריכה להוביל אותו ׳לצחוק׳ או שאולי ל׳בכות׳. הוא גם אינו יכול להבין אם משהו הוא 'מצחיק' משום שיש בו קורטוב של סרקסטיות המרומזת במערכון של ׳הגשש׳,  שעם השנים הוטמעה בתרבות המקומית ולכן מעוררת אסוציאציות של צחוק. היכולת לפרק למחשב את כל אותם מרכיבים בסיפור היוצרים לו משמעות שממנה יוכל לשפוט אם ראוי שהעד שמולו יצחק ולא יבכה עדיין איננה קיימת. "חלק ניכר מהסיטואציות שאנו נתקלים בהן בחיי היומיום הן סיטואציות מורכבות מבחינה רגשית, לא רק חיוביות או רק שליליות, ובכל זאת, המוח יודע 'לקבל החלטה 'ולקבוע כיצד עלינו להרגיש” אומרת אוקון־זינגר, השותפה במחקר בו החוקרים בחנו אזורים פעילים במוח במצבים של קונפליקטים נפשיים ( Rohr Solms-Baruth, Okon-Singer ,2016).

נביא לדוגמה את הסיטואציה הבאה: אדם פוסע בצעדי ריקוד עם סכין בידו. על רקע שיר קצבי, וכשהוא במצב רוח מרומם במיוחד, הוא כורת את אוזנו הימנית של אדם כפות לכיסא. ביד מגואלת דם הוא אוחז באוזן ולוחש "מה קורה?" לפני שהוא משחרר צחוק גדול ומשליך אותה על רצפת המחסן. הסצנה הזו, למי שטרם זיהה, לקוחה מתוך הסרט "כלבי אשמורת" (1992)  של הבמאי קוונטין טרנטינו, והיא גויסה יחד עם סצנות קולנועיות אחרות למחקר שעסק בביטויים של קונפליקטים רגשיים במוח.  מחד היא מחרידה ומעוררת עצב בשל המעשה האכזרי, אך מאידך היא גם מצחיקה בשל הלחישה לאוזן שכבר אינה יכולה לשמוע דבר. כך נוצר מצב פרדוקסלי, המוכיח שוב כי התשובה לשאלה "מה אנחנו מרגישים"?היא לרוב מורכבת ומעורפלת. בין אושר עילאי, עצב עמוק וכעס עז מתקיים מרחב רגשי גדול ולא ברור. הוא אמנם משפיע, גם אם לא נכיר בכך, על תפיסתנו והתנהגותנו, אבל אנחנו לא טורחים להתעכב ולחפש אותו. הביטוי המוכר "לא יודע אם לצחוק או לבכות" צץ תמיד במצבים שיכולים לעורר רגש שלילי, אבל לא פחות מכך גם רגש חיובי. לא פעם תיאור ציני ושנון של מציאות עגומה או מצב גרוע דוחק אותנו לומר "אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק" אבל הביטויים הלשוניים משקפים קונפליקטים רגשיים שבהם עסוק המוח שלנו לא מעט. איך אנחנו יודעים אילו משקפיים רגשיים להרכיב? 

מחקרים שונים הצביעו על מנגנונים במוח שיודעים לקבוע ולסווג גירויים חיצוניים ומצבים שונים כחיוביים או שליליים עבורנו מבחינה רגשית. ואולם ברוב המקרים מדובר במצבים קוטביים ומובהקים שמעוררים רגשות עזים. במצבים אלה נחשפו הנבדקים לגירוי חיובי לחלוטין, כמו מראה של תינוק מחייך או זוג אוהבים, ולחלופין לגירוי שלילי כמו תצלומים מעוררי אימה. אבל החיים מורכבים יותר ומלאי גירויים וחוויות, הקשרים וזיכרונות (מורן סרף, 2015). 

מחקר הנ״ל בא לציין את המורכבות הנדרשת בתהליך השפיטה בו יכולים להתעורר רגשות מעורבים מצד העדים, הנאשמים וכמובן של השופטים עצמם.  סיטואציות מורכבות אלו יכולות להיוותר מעבר לתחום הבנתו של רובוט שכלל אינו מתמודד עם רגשות, כאשר הקושי בללמד רובוט להבין ולפרש סיטואציות מורכבות שכאלו כחלק מהמידע שיידרש לו בעת הגעה לפסק הדין היא אתגר שעדיין אין לו מענה. אבל אם  חלק מהליך השפיטה נועד לרדת לחקר האמת, ואם לא ניתן לעשות זאת ללא יכולות להבין את אותם סיטואציות וקונפליקטים רגשיים, כלומר ללא יכולת להתבסס על אינטואיציות, לפענח שפת גוף ולהבין מורכבויות, נראה כי בשלב זה המערכת עדיין איננה בשלה להחליף שופטים בשר ודם על כס השיפוט. 

ואולי מדובר בפשע של תשוקה? 

ישנם מצבים בהם השופטים נדרשים להכריע מתוך הבנת מצבים מורכבים, כמו ׳פשעי תשוקה׳. כך למשל, ב”פרשת אזואליס” שבה הבעל הרג את אשתו ואת מאהבה בנסיבות שמשום מה מקובל להגדירן כנובעות מ״רקע רומנטי״.  במקרה זה, היותו של הפשע "פשע מתוך תשוקה" היווה עילה לאשמה מופחתת, אם כי לא לזיכוי. מתוך תיאור העובדות מפי השופט ברק ניתן ללמוד רבות על עמדתו בסוגיה: ״מכונית השכן חלפה על פני המערער. היא עברה כחמישים מטר ממנו והלאה ונעצרה. לפתע חזרה המכונית ונעצרה ליד המערער. השכן ישב בה, ולידו ישבה אשת המערער. השכן תפס את אשת המערער. הוא חיבק אותה. הוא נשק לה על פיה. הוא אמר למערער: ״הנה זה אמת, אתה יכול לקפוץ״. עיני המערער חשכו. הוא שלף אקדח שהיה עמו בהיתר, ואשר נשא עמו, כבדרך שיגרה. הוא דרך את האקדח וירה מספר כדורים לתוך הרכב. הם פגעו בשכן ובאשתו וגרמו למותם. המערער הסגיר  עצמו מיד למשטרה. הוא הועמד לדין באשמת רצח״ (שולמית אלמוג, 2000).

מתוך תיאור ה׳עובדות' ניתן להבין שההחלטה הושפעה רבות מתפיסת הסיטואציה הרגשית המורכבת והמאתגרת בה היה מצוי הבעל. תפיסת הסיטואציה בצורה זו לא בהכרח מייצגת תפיסות של שופטים אחרים, זאת תמונה מורכבת למדי וכל שופט או שופטת יכול היה לתפוס אותה בצורה שונה. מצבים שכאלו מגדיר יונתן יובל בתור ״צדק נרטיבי״ (יונתן יובל .(2012 כיצד יוכל מחשב להתייחס לסוגיה שכזו? האם יש לנו יכולת ללמד אותו לנתח את כל המצבים הרגשיים ולצפות ממנו לדעת להכיל אותם? כיצד ניתן לתרגם סיטואציות וקונפליקטים רגשיים המניעים אדם לעשות עבירה לנוסחאות ברורות? עבירות מסוג זה מעידות על מצבים של קונפליקטים נפשיים שיתכן שימצאו על ידי שופט אנושי כסיבות ראויות להפחתה או להחמרה של העונש. 

בין נרטיב מדעי לדתי:

דרך הפריזמה של מערכת היחסים של ארכאולוגיים החופרים בישראל לבין ההלכה נוכל להמחיש את הקונפליקטים המגיעים לעיתים לבתי המשפט בארץ. בשל תקנות הנוגעות לקבורת המת ביהדות, קיימות בישראל תקנות מחמירות בכל הנוגע לעיסוק בשלדים, כאשר אלו מתגלים בחפירה נדרשים הארכיאולוגים לדווח על כך באופן מיידי למשרד הדתות, שתפקידו לשלוח נציג כדי שיעביר את העצמות לקבורה הולמת. חל איסור לחקור את השלד והוא אינו בבחינת "עתיקה" כמשמעה בחוק. על מנת שהמדע יתקדם נאלצים הארכיאולוגים לא אחת למצוא דרכים להתמודדות עם הסיטואציות שגם הן אינן שחור לבן, שכן ברוב המקרים לא בטוח שמדובר בשלד של מוסלמי, יהודי, פלישתי או יבוסי.  בעוד ליהודי ולמוסלמי יש נהלים שונים, הדין כלפי שלדים של עמים שלא שרדו הוא כלל לא מוגדר. לא מדובר רק בסוגיות חוקיות, אלא גם במשמעות של מציאת השלדים עבור בני הקהילות השונות, כאשר חלקם מייחסים לאירוע כגון זה משמעויות מיסטיות או לאומיות הקשורות בשיח הזכויות על הארץ, ואחרים עוסקים בסוגיות מסורתיות ויחס לקבורה ולתפקידה החברתי. מדובר בסמלי מפתח בעלי ערך לא רק במישור דתי אלא נוגעים בתחומים רבים של החיים ומושקעים המקום באופן בו החברה מגדירה את עצמה ומפרשת את המציאות (מרי דאגלס, 1966)  כיצד תדע מערכת של בינה מלאכותית לכמת את אותם סמלי מפתח, להבין את המשמעויות שבני המקום מייחסים לסוגיות כמו טומאה וטוהר, או לפענח מה הם תופסים כדבר המסכן את קיומם החברתי והאישי? האם ניתן בכלל לתרגם שאלות מורכבות כאלו לחשיבה בינארית של כן או לא?

בעוד שהחוק יבש, במציאות ניתן למצוא דרכים גמישות יותר להתנהלות, הלוקחות בחשבון פרמטרים שונים. המקרה המוצג לעיל מייצג מחלוקת בין נרטיבים שונים בחברה הישראלית, זה המדעי וזה הדתי. סביר להניח כי שופטים בשר ודם ישפטו גם על-פי עמדותיהם האישיות, וכי פסיקתו של שופט דתי בסוגיה זו תהיה שונה מפסיקתו של שופט חילוני. אך כיצד ניתן לתרגם שיקולים כאלו למערכת ממוחשבת? גם  אם יימצאו פתרונות ללמד אינטליגנציה מלאכותית להתמודד ובאמת להבין את העמדות והנרטיבים השונים, קשה להגדיר פרמטרים 'אובייקטיביים' שעל-פיהם תוכל המערכת הממוחשבת להכריע במחלוקת המורכבת. 

מסוגלות הורית:

חוק אימוץ ילדים, מגדיר מצב שבו מתקיימת עילת אימוץ כתנאי הכרחי המנותק משיקולי טובת הילד. כך למשל נקבע באחת הפסיקות  כי ״אין די בשיקול של טובת הילד כדי  להכריז שהילד/ה ההיא בת־אימוץ, אלא צריך, קודם כול, גם להוכיח לפני בית המשפט שהתקיים תנאי מן התנאים שנקבעו בסעיף 13  לחוק האימוץ, ובמקרה זה התנאי של חוסר מסוגלות הורית לפי סעיף 7  (13)  לחוק״. יחד עם זאת, עיון באותו סעיף מלמד כי המשגת המסוגלות ההורית אינה בהכרח מנותקת  משאלת טובת־הילד. סעיף זה  מגדיר מצב בו ״ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי  בשל התנהגותו או מצבו״. 

מסוגלות הורית נתפסת בדרך כלל כיכולת לקדם את טובת הילד באופן שבית המשפט מבין אותו ועל־פי המודלים הנורמליים של משפחה וחברות המקובלים עליו (יונתן יובל(2012 . מצבים אלו, בהם בית המשפט פולש באופן עוצמתי על תוך התא המשפחתי הינם תופעה די חדשה. כך, כאשר בית המשפט בא לקבוע את טובת הילד הוא מתמודד עם ספקטרום רחב למדי של מצבים שבהם הוא צריך להכריע מהי משפחה "נורמטיבית", והאם העבודה שהילד/ה גדל/ה במשפחה שאינה "נורמטיבית" היא בהכרח לרעתו. בספרם של  מירד, ברקאי ומילי מאסס, מוצגת משמעות המושגים ״מסוגלות הורית״ ו"טובת הילד״ בפסקי־דין של בית־המשפט העליון הדנים באימוץ קטינים. במחקר זה מצאו החוקרות כי להיבטים הרטוריים יש השפעה עצומה על פסקי הדין. כך למשל, הן טוענות כי המנגנונים הלשוניים משרתים תפיסת עולם לגבי מהי משפחה נורמטיבית, מהו טובת הילד ומהי תקינות הורית. הן מצאו כי על פי רוב, השופטים רואים באורך החיים שהם מנהלים כמודל ראוי ונכון לחיים "נורמליים" (מירה ברקאי ומילי מאסס, 1998).  מצב זה מעלה את השאלה אם וכיצד ניתן להגדיר קריטריונים אובייקטיביים לשאלות אלו, ולמשל לקבל החלטה על טובת הילד במצבים שאינם ׳נורמטיביים׳ . 

אידיאולוגיה:

למונח "אידאולוגיה" משמעויות שונות בהקשרים שונים שחלקם אידיאולוגים לכשעצמם. Terry Eagleton  מאפיין אידיאולוגיה כ"מכלול האמונות, התובנות, וסברות "שכל ישר" המהוות את הגישה השלטת בתרבות מסוימת לנושאים מסוימים" (Terry Eagleton, 1991). במובן הרחב ביותר מתייחסת אידאולוגיה לבחירות והיררכיות טעונות משמעויות ערכיות ופוליטיות, שהתרבות רוויה בהן, והמוצגות במסווה של שיח שהוא כביכול ניטראלי מבחינה ערכית.  באופן טיפוסי הטיות אידאולוגיות אינן שקופות לקוראים ומסוות את עצמן במסווה של שפה כמו-ניטרלית. 

אידאולוגיה יכולה לקבל ביטוי גם בהקשר השיפוטי גרידה. כך  למשל האקטיביזם השיפוטי הביא לשורה של החלטות בנושא טוהר המידות ואי סבירות המינויים בשירות הציבורי כשהמטרה היא חיזוק האתיקה בשירות זה. זאת דוגמה להתערבות של מערכת המשפט באופן בו מנוהלת המדינה והתערבות זו נשענת על אידאולוגיה באשר למקומו של המשפט בחברה. האם על מערכת המשפט להיכנס לתחומים שבהם צריך להחליט גוף שנבחר באופן דמוקרטי? האם זה תפקידו של "בג"ץ לנהל את המדינה", או שעליו לקבל על עצמו את כלל הריסון השיפוטי בטרם ביטול החלטה של רשות שלטונית אחרת? לפי אלו קריטריונים תוכל מערכת של אלגוריתמים לקבל החלטה בשאלה מורכבת כגון זו? 

מעבר לאתגר שבו אמור המחשב ללמוד מהי ״אידאולוגיה״ וכן ללמוד לזהות מרכיב ״אידאולוגי״,  נשאלת השאלה לגבי תפקידה של אותה מערכת שיפוטית ממוחשבת בעיצוב פני החברה. איזו אידיאולוגיה תעמוד בבסיסה של מערכת כזו? האם מגבלות כמו שלושת חוקי הרובוטיקה שפיתח סופר המדע הבדיוני אייזק אסימוב ב1942-תוכל לסייע? 

אסימוב הגדיר את הקווים המנחים של אתיקת המכונות בסדר חשיבות יורד:

לא יפגע רובוט לרעה בבן אדם, ולא יניח, במחדל, שאדם יפגע.

רובוט חייב לציית לפקודותיו של אדם, כל עוד אינן סותרות את החוק הראשון.

רובוט ידאג לשמור על קיומו ושלמותו, כל עוד הגנה זו אינה עומדת בסתירה לחוק הראשון או לחוק השני.

אלא שחוקים אלה לרוב אינם עומדים במבחן העולם האמיתי: כך למשל, רובוטים לוחמים (כגון מזל"טים או כתב"מים) יפרו בהכרח את הכלל הראשון. גם אסימוב עצמו היה מודע למורכבות, וסדרת סיפורי הרובוטים שלו מהנה בדיוק מפני שהיא עוסקת בחיכוכים ובמשברים העלולים להיווצר בשל חוקים אלו, ובפתרון בעיות שנובעות מהתנגשות בין החוקים. במילים אחרות, גם הוא עצמו הבין כי פיתוח ורגולציה של רובוטים אוטונומיים תובעת מסגרת מפותחת יותר של נורמות וכללי התנהגות. על החוקים יהיה להגדיר מי יישא באחריות המשפטית במקרי פגיעה בחפים מפשע, כפי שעלול לקרות, למשל, עם עלותן של מכוניות ללא נהג אל הכבישים. במקרה של תאונה בה ייפגעו, חלילה, הולכי רגל, נוסעים במכוניות אחרות או נוסעי המכונית עצמה, תעלה השאלה אם הנושא באשמה יהיה מפתח הרובוט, המתכנת, היצרנית או המפעיל .כדי לקשור גורם כזה או אחר באחריות לכשל המערכתי, מכונות אוטונומיות יצטרכו לשאת קופסא שחורה שתתעד בפירוט את תהליך קבלת ההחלטות. כך יוכלו הרובוטים בעת הצורך להסביר את המחשבה שקדמה לפעולה.

האתגר בהבנת השפה:

אם אומר "מישהו מוכן להעביר לי בבקשה את המדרכה" ידעו המאזינים כי המשפט אינו סביר. גם כשאנשים אומרים "חבל על הזמן" המאזינים בדרך כלל יוכלו לזהות מתי מדובר על בזבוז זמן באמת, ומתי הכוונה היא דווקא לתיאור של דבר יוצא דופן ואיכותי.  על כך אמר פילוסוף השפה לודוויג ויטגנשטיין כי  "מגבלותיה של שפתי מייצגות את מגבלותיו של עולמי” (Wittgenstein, 1922) אמירה זו מעלה את השאלה על מגבלות עולמו של המחשב: האם השפה היא היוצרת את הגבול, או יכולת ההבנה שלה כפי שהוגדרה על-ידי המתכנתים? 

בעבודות של ויטגנשטיין על השפה, הוא מציג תיאוריה הטוענת כי טבע השפה הוא להפוך רעיונות למילים. מכאן עולה כי לשפה ישנה יכולת למפות רעיונות, מחשבות וייצוגים בנפשו של האדם. אם כך הדבר, הרעיונות שבראשו של פלוני נבדלים מהרעיונות שבראשו של אלמוני, אך ניתן להתאים את רעיונותיהם באמצעות שימוש נכון במילים בשפה משותפת. יוצא מכך, שכל אינדיבידואל מחזיק בשפה פרטית משלו,  ואז הוא מתרגם את רעיונותיו הספציפיים  לשפה המשותפת על מנת לייצר משמעות משותפת במהלך שימוש בשפה 'של כולם'. לשיטתו, השפה בבסיסה היא משותפת, כלומר, השפה היא תופעה חברתית ואין חשיבות לשפה ה׳פרטית׳ (Wittgenstein, 1953). למסקנה זו ישנן השלכות משמעותיות על כל תחומי החיים לרבות על תחום המשפט. 

ויטגנשטיין עמד בחריפות על כך שיש גורמים בשפה ובמחשבה המביאים אותנו, כמעט בעל כורחנו,  ליצירת תפיסות פילוסופיות מוטעות (גלעד ברעלי .(2006 איך יוכל מחשב להתמודד עם אתגר לוגי שכזה? בכך ברצוני לומר שלא זו בלבד שמושגים "רגילים" כמו פרח, אדם, כאב, כוונה, פחד, וכו, ו"מושגים פילוסופיים" כמו קיום, משמעות, תפיסה, רגש, נפש וכו' קונים את מובנם באופן שבו הם מתבטאים בשימוש הלשוני ובמנהגים הכרוכים בו, אלא גם שהשימוש והמנהגים עצמם רוויים באותם מושגים המתבטאים בהם ונתפסים בגדרם. זוהי מעגליות אופיינית, שבה נקבע קשר פנימי בין המושג לבין אופני השימוש בו, והאחד זוקק לאחר. אבל איך מחשב יכול לפתור לופ שכזה ולהבין את ההקשרים הפרטיים כמו כאב, רגש וכו׳? כל אלו הם מרכיבים משמעותיים ב׳עובדות השיפוטיות׳ שאותם בוחן השופט בבואו לפרש את אמינות העדויות, את מצבם הרגשי והנפשי של הנאשמים. 

׳הלכנו עם אימא למכולת׳, האתגר בפרשנות ההקשר והבדלים בין תרבותיים.  

 מחקרים של רב תרבותיות והבדלים בין תרבותיים מעלים שבני אדם מובדלים בשונות תרבותית הכוללים יחס לזמן, לסמכות, לטריטוריה והבדלים תקשורתיים שונים ומגוונים. בחברות קולקטיביות, למשל, נהוג לומר ׳הלכנו עם אימא שלי למכולת׳ ולא 'הלכתי עם אימא שלי למכולת׳ כפי שמקובל בחברות אינדיבידואליסטיות. הבדל נוסף עשוי לבוא לידי ביטוי כאשר מבינים כי  בחברות המכבדות היררכיה וסמכות, לעולם לא יגיד הכפוף למנהלו באופן ישיר ביטויים המעידים על אי קבלת דבריו. לעומת זאת, בתרבות המקדשת את חוסר ההיררכיה, כמו בחלקים של התרבות הישראלית, הפרת סמכות יכולה להיחשב כערך בפני עצמו. 

כאשר המחשב יידרש לנתח טקסטים המוגשים לו כעדויות, הוא יצטרך, למשל, לפרש עדות בה יופיע המשפט ׳הלכנו עם אימא שלי למכולת׳. האם הוא יסיק שהעדה הלכה עם אימא שלה לבד או שהיו איתה אנשים נוספים? הבדלי המשמעות יכולים לחרוץ גורלות. 

 בבלוג ״מילים ומשפטים״ מתייחס חוקר הבינה המלאכותית יונתן יובל למניפולציות נרטיביות ולהטיות אידאולוגיות וטוען  כי חלק ניכר מן האמצעים הנרטיביים והלשוניים נקראים בלינגוויסטיקה בשם הכללי deixis. אלו הם חלקי-דיבר מצביעים (denotational)  ו/או מפנים (referential)  הכלולים במבעי-דיבור ואשר פרשנותם מפנה להקשר מסוים הממסגר את האמירה ביחס לשאלות כגון מיהו הדובר, מהי נקודת התצפית החלל-זמנית ממנה נאמרת האמירה או מסופר הסיפור, וכדומה. הפונקציה המרכזית של deixis  הנה לחבר בין ביטויים סמנטיים להקשר הממסגר אותם, אך כפי שיטען להלן הם אינם נטולי תכנים סמנטיים משל עצמם, אף שהללו עשויים להיות גלויים פחות מאשר השימוש התחבירי הרגיל שלהם. כל כינויי-הגוף (אני, הוא, אתה וכו') הנם deixis, כמו גם הפניות חלליות (כגון: שם, בכוון זה ( או גם ביטויי סמיכות ושייכות (למשל: אחותו, אשתו). חלק מן הdeixis-  הנם מנגנוני-משמעות הנסמכים על ידע דיסקורסיבי או נרטיבי קודם וחלקם על ידע-רקע, לפעמים זהו ידע "כללי" ולפעמים מדובר בידע ספציפי לקבוצות או ל"קהילות שיח" מסוימות.  במצבים אחרים ידע פרטיקולרי עשוי ל'התחזות' לידע בעל תקפות כללית, למשל "הגיון" או “שכל ישר”. חשיבותם של "הגוונים העדינים "של שימוש ומשמעות, הבאים לידי ביטוי ב"פרצוף" וב”אופי" של מילים באה לידי ביטוי בשליטה המאפיינת שימוש טבעי ומיידי בהן. לא אחת עולים פרדוקסים שאין האדם עוצר להתעכב על קיומם, אבל מחשב, שכל פעולותיו מבוססות על מיון, סיווג וחוקי לוגיקה יתקשה להתמודד עם המחלוקות שהם עלולים ליצור. 

נראה כי לעיתים דווקא הממוצע בין כל האפשרויות ה"הגיוניות למראה", כביכול, אינן באמת הגיוניות. זו בעייה שרשת ניורונים קלאסית מתקשה להתמודד איתה, אבל רשת ניורונים יצירתית, עם וקטור השראה אקראי, יכולה גם יכולה. כאשר המשימה היא ללמד מחשב אסטרטגיות למידה שבהן קיימות מניפולציות נרטיביות ובהטיות אידאולוגיות ולדעת לפרשן, זהו אתגר לא פשוט. כיצד מלמדים מחשב מהי מניפולציה ואיך ניתן לזהותה? הרי לפני שהוא מגיע להכרעה הוא רוצה לדעת את ׳האמת׳ וזאת יכולה להיות חבויה בין המילים, באינטונציה, באותן מוסכמות חברתיות המותאמות לבני תרבות אחת ולא אחרת. 

לסיכום:

בעבודה זו בחנו סוגיות שונות אשר מרכיבות את ההליך המשפטי ואת העבודות השיפוטיות העומדות בפני השופטים בבואם לקבל החלטה שיפוטית והבנו כי חלק מהעבודות השיפוטיות קשורות לתפיסות, עמדות והשקפות שעוצבו בסיפור חייהם של השופטים.  כפי שראינו בסקירת הספרות, ככל הנראה גם בדורות הבאים בינה מלאכותית לא תהיה מסוגלת לבצע את מלאכת השיפוט בשל המגבלות וחוסר היכולת של מערכת כזו להבין את המורכבות, הדקויות וההקשרים המחייבים את השופטים בבואם לשפוט. כדי להבין את האתגרים הכרוכים בכך ניסינו לבודד את המשתנים הנרטיבים, ולבחון מצבים היפותטיים איתם היה על מערכת כזו להתמודד. בחנו את היתרונות והחסרונות של בינה מלאכותית על פני שפיטה אנושית והצגנו את היעילות השיפוטית ושיווין בפני החוק כיתרונות, שהרי המחשב לא משוחד, לא יטה לטובת תרבות או גזע מסוים, לא יהיה נתון לפירושים סובייקטיביים של שופטים אנושיים, ותיאורטית לפחות הוא יוכל לשפוט באופן 'אובייקטיבי'. 

למרות זאת, בדיון הנוכחי אני מבקש להעלות את האפשרות שלצד אותם יתרונות ברורים של מערכת שיפוט ממוחשבת, אשר תסייע לקדם שוויון בפני החוק,  מגולם בה גם חסרון מושרש בעל ערך לכלל החברה. זאת, כיוון שבמצב הנוכחי השיפוט מתרחש לא רק על-פי העובדות המשפטיות היבשות ותקדימים מן העבר, אלא תוך כדי תהליך של התאמה למצבים ספציפיים ויצירת קריטריונים שיפוטיים המתאימים לעשיית הצדק בכל מקרה ומקרה. 

 החוק, אשר מחוקק בבית המחוקקים, מפוקח ומיושם במערכת בתי המשפט אבל לא רק מיושם על ידה אלא גם מקבל פרשנויות שונות אשר באות לידי ביטוי בפסקי הדין ואלו משתמשים כתקדימים  עבור פסקי דין דומים, כך שיש פה תהליך דיאלקטי, תהליך אבולוציוני של התאמת השיפוט להקשרים מגוונים. מצב זה אמנם מושפע מערכים, תפיסות עולם, הטיות, פרשנות לסיטואציות חברתיות ופרשנות רגשית, ומביא לשיפוט שאיננו שוויוני בעליל. מצד שני, מניעת אפשרות זו לא הייתה מאפשרת למערכת המשפט להתאים את החוקים שנקבעו בבית המחוקקים לחוקי יסוד או לחוקה (תלוי במדינה) ומערכת החוק לא הייתה מסוגלת להתפתח באופן דינמי ולהתאים את עצמה לאתגרים החברתיים, הביטחוניים והפוליטיים בהקשרים השונים. 

לאור זאת, אני מבקש להציע נקודת התבוננות בה אותם מרכיבים ׳נרטיביים׳ אמנם מונעים ממערכת המשפט להיות "יעילה" ולקיים את עקרון השוויון בפני החוק, אך בו זמנית  הם גם משמשים בתפקיד ׳פיקוח׳ בו החוק מיושם בהקשריו הנכונים. לטענתי, יכולת זו תלויה במידה רבה בנכונותם של השופטים לגלות גמישות ותבונה וביכולתם ליצור קריטריונים חדשים באופן יצירתי וחדשני. מכאן עולה כי ללא אותם מרכיבים כמו תפיסות עולם, ערכים ואמונות המשפיעים על השונות בין פסקי הדין, החברה הייתה מתנוונת בחוסר יכולתה לפרש את חוקיה אשר נקבעים בבית המחוקקים, בהתאם לאתוס חברתי רחב שבהכרח חייב להיות דינאמי ומשתנה.  

נתוני רקע של שופטים (גיל, מין, ותק מקצועי, רקע אתני, דתי וכו') משפיעים על סגנון השיפוט ועל הכרעת הדין וחומרת הענישה. אם  נוסיף למורכבות סגנונות שיפוט, נראה שלא כל הנאשמים זוכים לאותה תוצאה עבור עבירות ועובדות שיפוטיות זהות. אבל לא רק הרקע של השופטים מכריע את התוצאה אלא גם הבדלים בין תרבויות, והרי אנו חיים בעולם רב-תרבותי ובו לכל חברה וחברה יש מערכת תפיסות בסיסיות של חברה העוסקות במקור, במבנה, ובכללי פעולה של היקום על חלקיו וחוקיו ובמיוחד בנגיעה של אלה למערכות הסברתיות של סיבתיות. אלו קשורות לפעילות חברתית שלרוב מייצרת עולם שלם משל עצמה שלא ניתן לצמצם לחשיבה על מיון בלבד. לעולם החברתי יש הגיון פנימי עם מורכבות משלו ובו מושגי ליבה, מושגי מפתח שעושים אותו לפרטיקולרי וספציפי ואשר באמצעותם בני אותה חברה מפרשים את המציאות, נותנים משמעות לדברים וקובעים את מערכת החוקים שלהם כחברה. חוקים אלו מאפשרים לחברה להתקיים בהתאם לערכים, תפיסות מוסר, אידאולוגיה ומבנים חברתיים הקיימים בה. מערכת המשפט ממלאה תפקידים שונים בקיומה של החברה, היא משרתת את הסדר הציבורי והחברתי ומבטיחה את קיומו של הצדק הרלטיביסטי בהתאם לערכי אותה חברה. מכאן עולה כי בית המשפט, ׳מבודד׳ ככל שיהיה, הוא חלק מרכזי מהחברה וכי השופטים, מעבר להיותם שופטים, הם אזרחים החיים בחברה ומושפעים מהאופן בו חבריה מפרשים את המציאות ונותנים לה משמעות. כפי שתיאר זאת השופט חיים כהן: ״…השופט בתוך עמו הוא יושב ויש לו מה שעיניו רואות, וניסיון החיים ומציאות החיים הם כלי עבודתו כמו הדין והחוק״.  

 שופט אנושי יבין את סמלי המפתח בחברה, את המטפורות ואת ההשוואה הסמויה מאחורי האנלוגיות. הוא יבין את ההקשר התרבותי כאשר הוא נתקל במנוח ׳שואה׳ בבואו לפסוק האם לאשר את העלאתו של מחזה המבוסס על תסריט דמיוני שיכול לפגוע ברגשות הציבור או ברגשות משפחתה של אחת מגיבורות המחזה. כאשר יהיה עליו לפסוק בין זכות לחופש היצירה ופגיעה ברצון הציבור לבין חילול זכרו של המת, הוא יתמודד עם מצבים שההחלטה ביניהם איננה בינארית ויידרש לא רק 'לעשות צדק' אלא גם לעצב את פני החברה, לשמור על צביונה וערכיה.  הוא יידרש לדון ולהכריע במצבים של התנגשות בין זכויות שונות, מצב שאיתו מחשב יתקשה להתמודד. 

 בעבודה זו נבחנו הקשיים שאיתם יתמודד מחשב בעל בינה מלאכותית בבואו לנסות להבין את ׳העובדות השיפוטיות׳.  גם בהנחה שמחשב כזה היה מצליח ללמוד ולהבין את ההקשרים החברתיים והתרבותיים, את שיח הזכויות ואת המבנים החברתיים, הוא היה נדרש לקבל החלטה מול מגוון גורמים שאותם לא ניתן לכמת, והם המרכיבים ה'נרטיביים' של המשפט. 

 אם המוטיב המרכזי של עבודה זו בא להפריד בין המרכיבים הנרטיביים לחוק, לדין ולעובדות השיפוטיות היבשות, בסופה התפתחה תובנה בדבר חשיבותם של המרכיבים הנרטיבים בהתפתחות המשפט, בשמירה על יכולתו להיות דינאמי ובכך להבטיח שגם החברה לא תתקבע אלא תתפתח בהתאם לשינויים הגיאו-פוליטיים, החברתיים והתרבותיים אשר מתרחשים בה. מתוך הדיון על האפשרות שמחשב יבצע את השפיטה עבורנו ומתוך ניתוח האתגרים הנדרשים להתמודדות עם מרכיבים נרטיבים כמו שפה, פרשנות, הבנת הקשרים תרבותיים וסיטואציות בין אישיות עולה כי ללא כל אלו מערכת המשפט מציעה לא יותר מפרוטוקול סטטי המוביל לחברה שאינה חפצת חיים ושאינה מתאימה את עצמה לסביבה משתנה וגוזרת על עצמה חשכה בדומה לסטגנציה שאפיינה את ימי הביניים. מכאן נראה לי כי לאותם מרכיבים נרטיבים יש תפקיד חשוב, שלדעתי עולה על המחירים של אי שוויון בפני החוק בשל השונות ברקעים ובתפיסות העולם של השופטים. גם המחיר של פגיעה ביעילות השיפוטית שלעיתים עולה בעינוי דין והתמשכות משפטו של אדם לאורך זמן בשל קושיה של המערכת לתפקד תחת העומסים הרבים הפוקדים אותה היא מחיר שכנראה אין ברירה אלא לשלמו, משום שהאלטרנטיבה של מערכת שיפוט 'אוטומטית' גם איננה קיימת, אך גם ספק גדול אם היא רצויה. 

ביבליוגרפיה:

לוין, שלמה, 2009, להיות שופט.

שולמית אלמוג, משפט וספרות, הוצאת נבו, 2000.

מירה ברקאי ומילי מאסס, 1998 ,משמעות המושגים "מסוגלות הורית" ו"טובת הילד" – בפסקי דין של בית-המשפט העליון הדנים באימוץ קטינים 81–82.

סמדר רייספלד, מחוץ לחוק: מה משפיע על החלטות של שופטים?, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2015.

פירד ארז, 2016, אלכסון,  ״התמודדות עם מושג האינטליגנציה היא דרך לחקור את עצמנו וגם להרחיב את גבולות השכל והאפשרויות של המין האנושי״

אלרין רובין, 2016, דה-מארקר,״ "בינה מלאכותית תיכנס לכל תחום בחיים - אבל לא תוכל לחזות את המשבר כלכלי הבא”

שולמית אלמוג ותמר נאות־פרי, 2016, שיפוט בעידן דיגיטלי - תהיות ראשוניות

יונתן לסרסון, 2011, כל המודלים טועים.  בלוג על בינה מלאכותית מודרנית 

Cooper, Betsy. 2011 ”, Judges in Jeopardy: Could IBM's Watson Beat Courts at Their Own Game." Yale LJF 121 (2011): 87.

Dougherty, Michael R., and Amber Sprenger. "The influence of improper sets of information on judgment: How irrelevant information can bias judged probability." Journal of Experimental Psychology: General 135.2 (2006): 262.

Woolley, Anita Williams, et al. "Evidence for a collective intelligence factor in the performance of human groups." science 330.6004 (2010): 686-688.

Danziger, S., Levav, J., & Avnaim-Pesso, L. (2011). Extraneous factors in judicial decisions. Proceedings of The National Academy of Sciences of the United States of America, 108(17), 6889-6892.

Danziger, S., & Rafal, R. (2009). The effect of visual signals on spatial decision making. Cognition , 110, 182-197.

Terry Eagleton, Ideology: An Introduction; London: Verso, 1991 Michael Silverstein, “Language Structure and Linguistic Ideology”, in R. Clyne, W. Hanks and C. Hofbauer (eds.) The Elements: A Parasession on linguistic Units and Levels (Chicago: Chicago Linguistic Society, 1979) 193.

Jean-Francois Lyotard, Jean-Loup Thebaud ,1985, “Just Gaming” (Theory and History of Literature). 

der Urteilskraft, Kritik. "Akademie Ausgabe, Bd." V, 430f (1790). 

Ludwig Wittgenstein: Philosophische Untersuchungen (1953)

Cohen, Noam “He Wrote 200,000 Books (but Computers Did Some of the Work)”, The New York Times (2008). 

Frey, Carl Benedikt, and Michael A. Osborne. "The future of employment: how susceptible are jobs to computerisation." Retrieved September 7 (2013): 2013.

Müller, Vincent C. and Bostrom, Nick (forthcoming 2014), ‘Future progress in artificial

intelligence: A Survey of Expert Opinion, in Vincent C. Müller (ed.), Fundamental

Issues of Artificial Intelligence (Synthese Library; Berlin: Springer).

Wittgenstein, Ludwig. "Tractatus-logico-philosophicus Routledge and Kegan Paul." London and New York (1922).