Thursday, November 28, 2013

ויאמר אברהם: at this moment, this is me at my most… masochistic.

אברהם של רמברנט


אחד הסיפורים המזעזעים, המצמררים, העוצמתיים והדרמתיים בתורה כולה זה ללא ספק עקדת יצחק שבמרכזו עומדת דמותו של אברהם במבחן האמונה שלו באל האחד והיחיד שלו וזאת בניגוד לכל חוקי המוסר כאקט של הקרבה אישית וקידוש השם. 


אֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "אַבְרָהָם?", וַיֹּאמֶר: "הִנֵּנִי".  וַיֹּאמֶר: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". 


נכתבו אין ספור פרשניות לפרשה מרתקת זו, על דמותו הדיאליקטיבית של אברהם, על המעבר החד שעשה מעמידה מול האל בדרישה למשפט צדק - הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?! למוד של צייתנות מוחלטת ונכונות להקריב את היקר לו מכל - את בנו יחידו שאותו אהב. כל הגדולים נתנו את דעתם על פרשה - מהרמב"ם, דרך ליבוביץ ועד שולמית אלוני שהציעה מחשבה מקורית - שמי שבוחן את מי זה אברהם את אלוהים ולא ההפך. 

ואני רוצה לתרום עוד דעה לאין ספור שנתנו את דעתם לפרשה העוצמתית והכיון שלי מגיע מסרטו של קוונטין טרנטינו Kill Bill בו ביל מבצע טבח נוראי בחתונתה של אהובתו קידו ואף יורה בה בראשה. לאורך הסרט בין ה 4 שעות צצים רמזים למה שיוסבר מאוחר יותר על ידי ביל שאין מדובר במעשה סדיסטי כלל, אלא מעשה מזוכיסטי. למעשה המעשה הכי מזוכיסטי, הכי אגוצנטרי שלו שאינו קשור בה או באחרים בשום צורה אלא בתהליכים הפנימים שהוא עבר. איזה מחשבה אגואיסטית, עוד יותר מאהבה עצמה וכאשר נגעתי ברגע הזה אז גם הבנתי שזה הסיפור של העקידה. לפחות זאת העקידה שלי, לכל אחד יש את העקידה שלו, לכל אחד יש את האברהם שלו וזה האברהם שלי. 

“Do you find me sadistic? ... You know, Kiddo, I’d like to believe that you’re aware enough even now to know that there’s nothing sadistic in my actions. Well, maybe towards those other… jokers, but not you. 

No Kiddo, at this moment, this is me at my most...masochistic.” 


Sunday, November 10, 2013

העברי השני


העברי השני


אברהם אבינו נקרא גם אברהם העברי - "ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי" (יד, יג) וחז"ל מסבירים את שמו של אברהם העברי כמי שעבר לגדה השנייה: "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (בראשית רבה פרשה מב, ח). מספרים לנו שאברהם היה שונה משאר בני האדם, היתה לו ראייה משלו על הדברים, כאשר כל בני האדם עבדו אלים רבים ונתנו להם צורה, אברהם בא ואמר להם - עזבו אתכם מכל האלים, עזבו אתכם מלתת להם צורה ופישט את כל העניין של כוח עליון שיצר את העולם ואחראי על כל מה שקורה פה לכדי אל אחד (שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד) וחסר צורה.

בהמשך, צאצאיו של אברהם מקבלים על עצמם איסורים ברורים ברוח אותה הבנה כדוגמת לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.  ג לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה. שמות כ'.

באותה תקופה זאת היתה מחשבה מאוד מתקדמת, מהפכנית ממש, דיאלוג ישיר עם האל שאחראי על כל מה שקורה פה ללא תיווך, ללא צורה, ללא שם בעוד שיתר בני האדם עבדו מאות ואלפי אלים שכל אחד מהם אחראי על משהו בתפקוד של העולם. היה את זה שאחראי על הגשם, וזאת שאחראית על מלחמות, והאחר על החיטה, ויש את זאת שאחראית לפתוח רחמים הלאו היא אלת הפריון ולכל דבר ועניין היה את האל שמופקד על התנהלותו לטוב ולרע. האלים השונים היו די דומים לבני האדם גם בצורה וגם באופן התנהלותם. דוגמה לכך היתה המערכת המונרכיות שמאוד דומה לזו של השליטים של אותה תקופה, היה ראש לאלים, היו לו עוזרים ומקורבים ובסה"כ אלו היו מערכות די מושחתות ממש כמו אצל השליטים האנושים אם אותם חולשות, יצרים, דחפים ורצונות היה שם לא מעט נפוטיזם שכולם קשורים זה בזה בקשרי משפחה וחברות ואז בא לו אברהם ומבטל את הארגון הזה ואומר יש רק אחד שאחראי על הכל והוא בכלל חסר צורה.

בעקבותיו עברו מרבית בני האדם לגדה השנייה וכולנו נהינו עברים. האמונה באלים רבים חלפה לה כמעט לגמרי מהעולם והדתות חלוקות בניהם על מי הוא השליח האמיתי אבל לכולם יש את אותה תפיסה לגבי האלוהות, תפיסה שמתי שהוא לפני 3500 שנה אחד שחשב במונחים הללו, והרי זה אברהם העברי.

המעבר מאמונה באלים רבים (פוליתאיזם) לאל יחיד (מונותאיזם) ושלילה של אלים נוספים לצד הפשטת האל ליישות רוחנית בלתי נגישה וחסרת צורה היא ללא ספק מחשבה מאוד מתקדמת.

הרעיונות של אברהם התפשטו להם בהצלחה רבה בעולם עד שבמאה ה 17 עברי אחר, ברוך שפינוזה, בא ואמר עזבו אתכם גם הוא לא קיים. אם אברהם העברי עשה את הקפיצה התודעתית מפוליתאיזם למונותאיזם ופישט את כל הקונספט הזה שנקרא אלוהות לדבר רוחני ונשגב בה שפינוזה 3,500 שנה אחרי ולוקח את הרעיון של ההפשטה צעד נוסף ואומר: עזבו אתכם, גם זה לא קיים.
שפינוזה מבטל את קיומו של האל הדטרמיניסטי ששולט על כל מה שקורה פה , שברא את העולם, שאחראי על הגורל בעולם ועל גורלו של כל אחד ואחד, אותו אל מוסרי, ישות טרנסצנדנטאלית, חוץ-יקומית, המצויה מעל ומעבר לכל היש שבעולמנו, ושלכל דבר שקורה פה יש סיבה ויש יד מכוונת וזאת ידו של אותו אל.

שפינוזה שבדומה לאברהם הגיע ממשפחה במשבר, שניהם הסתובבו בעולם ובדומה לאברהם גם הוא גיבש השקפת עולם מקורית ונועזת לתקופתו. השקפה שזיכתה אותו בתואר "ראש וראשון ליוצאים לשאלה" ול"כופר היהודי הראשון", שלא רק כפר ביהדות אלא בכלל בקונספט של דתות באשר הן ואני רוצה להוסיף לו את התואר - העברי השני.

היום, ההשתייכות לזרמים חילונים שונים היא נחלתם של מעל מליארד איש ברחבי העולם. החילוניות קיבלה צורות רבות ויש בה זרמים שבאים ואומרים - כן, יש פה משהו טרנסצנדנטאלי אבל לא אל שאחראי על הכל ועד אמירות שאין כלום, שכולנו לא יותר מולקולות וקשרים אנרגטיים אבל לא זה ולא זה דומים להאלוהים שלפני שפינוזה.

שפינוזה לא היה אתיאיסט, דהיינו, כופר בעצם קיומו של האל. שפינוזה פשוט הפסיק לראות את האלוהות בעיניה של הגישה המסורתית, כישות טרנסצנדנטאלית, שמכוונת את המציאות, אלא ראה את הישות האלוהית לא כנעדרת, אלא כקיימת בכל, כמהות אימננטית של המציאות, וכנובעת מן המציאות, הנמצאת בה ובתוכה, ולא מעל, מעבר ומחוצה לה אלא חלק ממנה. גבולות האלהות של שפינוזה הם גבולות הטבע - "אלוהים הוא הטבע". תפיסה זו שוללת של התפיסה המקראית המסורתית את מקומו ותפקידו של האל בחיי האדם.

נקודה נוספת להשוואה בין השנים היא ההקשר לארץ ישראל. אברהם הגיע לישראל לפני שלושת אלפים שנה במסגרת ההבטחה שניתנה לו על ידי אותו אל אחד "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ז') והיה זה שפינוזה , העברי השני, שבכוח הגותו החזיר את צאצאיו של אברהם לארץ ישראל לאחר 2,000 שנות גלות. כפי שקבע דוד בן-גוריון, כי "שפינוזה היה נביאה הראשון של הציונות החילונית" (שביד).




בדומה להתייחוסת לאברהם, קשה להפריז במידת השפעת הגותו של שפינוזה על האנושות. מערכות בנות מאות שנים בהם הכנסייה או הרבנים ששלטו על החברה וקבעו את חוקיה והתנהלותה החלו לקרוס על מול המחשבה האבסטרקטית שהציע שפינוזה. מחשבה שקיננה בללבות של רבים מבני אירופה, תרמה להתפתחו עידן ההשכלה ועד הפרדת דת ומדינה במדינות רבות ובניהם צרפת, אנגליה וארה"ב של אמריקה.



המשך פיתוח של הרעיון יושלם בהמשך.



Wednesday, February 13, 2013

פרגון בעברית


לא אחת אנחנו קוראים, שאנו נהיים דומים לארה"ב, שהפערים בחברה מתעמקים, שמה שמניע את כולם זה עשיית הכסף, ושזה תהליך מסוכן. אבל ישנו הבדל שקשור למשמעות של ההצלחה בקרב המנהיגים של הכלכלה בשתי המדינות שאותו הייתי רוצה להאיר. בהתייחסותי למנהיגים אני מתכוון לאלו שנתפסים בציבור כהכי משפיעים – בישראל אלו הטייקונים!!!

בעוד שבישראל זאת קבוצה שמורכבת מקומץ של אנשים ששולטים בנדל"ן, בתשתיות, במחצבים, בדלק, בתקשורת, במערכות הפיננסיות ובמדיה בארה"ב מוביל את הרשימה סוג אחר של יזמים. תפגשו בה את גייטס, בהפט, אליסון , ג'ובס, מייסדי גוגל, ועכשיו צוקרברג. אלו אנשים ששינו את העולם, שינו שווקים, ייצרו תעשיות שלא היו קיימות, ובוחרים לתרום את הונם לקהילה. 

נראה שכבר התרגלנו לקרוא על הבעיות של הריכוזיות במשק, על קשרי הון- שלטון, על חלוקה לא צודקת של משאבי הארץ. זה מעורר דאגה, אבל פה ושם ישנן ידיעות מעודדות שמראות שיש גם ישראל אחרת. לדוגמה ב-27 בדצמבר היתה ידיעה קצרה,  על מינויו של ד"ר גיורא ירון ליו"ר הועד המנהל של אוניברסיטת ת"א. זאת ידיעה בעלת חשיבות כבירה. גיורא, יזם הייטק מצליח, יעמוד בראש כוח המשימה להחזיר את יוקרתה של האוניברסיטה. משימה שתשפיע על איכות המדע והיזמות, הרפואה ומערכת המשפט, האומנות, החינוך וחוסנה של ישראל בעשורים הקרובים. 
גיורא לא יחידי, כמוהו סטף ורטהיימר, מייסד תעשיות משגשגות בגליל, שתורם את הונו העצום לקהילה, בנו איתן שמוביל את הפרויקט של הקריה הרפואית רמב"ם. דב לאוטמן, שמקדם את ההשכלה והמצויינות בקרב הנוער, אבי נאור ממייסדי אמדוקס שלוחם בתאונות הדרכים, צבי אלון שתורם רבות לאוניברסיטת באר שבע, יעקב בורק בפרוקיטים לאחריות ציבורית ואנשים נפלאים אחרים. 

מצוייה באתר טד הרצאה של ביל גייטס, שמזמין את הצופים לחשוב על המורה ששינה את חייהם. המורה שלי הוא עוזיה גליל. אין לי מילים לתאר את מידת האהבה שיש לאיש לארצנו. מה רבה היא תרומתו לפיתוח תעשיית ההייטק והמדע בישראל, והכל נעשה בצניעות שלו ושל אלה אשתו, שמנהלת את פרויקט יזמים צעירים. בחזונו ישראל תוביל את המהפכה הבאה עתירת הטכנולוגיה - הרפואה האישית, ולכן הקים את מרכז גליל בטכניון בשביל להבטיח את מקומה של ישראל בה. זאת דוגמה אחת מתוך רבות שיש ישראל אחרת. 






 טוענים שאחד ההבדלים הגדולים בין ישראלים לאמריקאים שאנחנו לא מפרגנים להצלחה. חשבתי על זה. פגשתם ישראלים שלא מפרגנים למייסדי צ'ק פוינט או למיכאל סלע, ממציא הקופקסון, למשפחת שטראוס?- לא פגשתם, נכון? אז זה לא שיש משהו במערכת ההפעלה שלנו שמונע מאיתנו לפרגן. אנחנו מפרגנים לאלו שיצרו יש מאין ולבעלי האחריות הציבורית, ולא לאלו שידעו לטוות קשרים עם פקידים במינהל, במשרדי הממשלה או ברשות המקומית.