לא אחת אנחנו קוראים, שאנו נהיים דומים לארה"ב, שהפערים בחברה מתעמקים, שמה שמניע את כולם זה עשיית הכסף, ושזה תהליך מסוכן. אבל ישנו הבדל שקשור למשמעות של ההצלחה בקרב המנהיגים של הכלכלה בשתי המדינות שאותו הייתי רוצה להאיר. בהתייחסותי למנהיגים אני מתכוון לאלו שנתפסים בציבור כהכי משפיעים – בישראל אלו הטייקונים!!!
בעוד שבישראל זאת קבוצה שמורכבת מקומץ של אנשים ששולטים בנדל"ן, בתשתיות, במחצבים, בדלק, בתקשורת, במערכות הפיננסיות ובמדיה בארה"ב מוביל את הרשימה סוג אחר של יזמים. תפגשו בה את גייטס, בהפט, אליסון , ג'ובס, מייסדי גוגל, ועכשיו צוקרברג. אלו אנשים ששינו את העולם, שינו שווקים, ייצרו תעשיות שלא היו קיימות, ובוחרים לתרום את הונם לקהילה.
נראה שכבר התרגלנו לקרוא על הבעיות של הריכוזיות במשק, על קשרי הון- שלטון, על חלוקה לא צודקת של משאבי הארץ. זה מעורר דאגה, אבל פה ושם ישנן ידיעות מעודדות שמראות שיש גם ישראל אחרת. לדוגמה ב-27 בדצמבר היתה ידיעה קצרה, על מינויו של ד"ר גיורא ירון ליו"ר הועד המנהל של אוניברסיטת ת"א. זאת ידיעה בעלת חשיבות כבירה. גיורא, יזם הייטק מצליח, יעמוד בראש כוח המשימה להחזיר את יוקרתה של האוניברסיטה. משימה שתשפיע על איכות המדע והיזמות, הרפואה ומערכת המשפט, האומנות, החינוך וחוסנה של ישראל בעשורים הקרובים.
גיורא לא יחידי, כמוהו סטף ורטהיימר, מייסד תעשיות משגשגות בגליל, שתורם את הונו העצום לקהילה, בנו איתן שמוביל את הפרויקט של הקריה הרפואית רמב"ם. דב לאוטמן, שמקדם את ההשכלה והמצויינות בקרב הנוער, אבי נאור ממייסדי אמדוקס שלוחם בתאונות הדרכים, צבי אלון שתורם רבות לאוניברסיטת באר שבע, יעקב בורק בפרוקיטים לאחריות ציבורית ואנשים נפלאים אחרים.
טוענים שאחד ההבדלים הגדולים בין ישראלים לאמריקאים שאנחנו לא מפרגנים להצלחה. חשבתי על זה. פגשתם ישראלים שלא מפרגנים למייסדי צ'ק פוינט או למיכאל סלע, ממציא הקופקסון, למשפחת שטראוס?- לא פגשתם, נכון? אז זה לא שיש משהו במערכת ההפעלה שלנו שמונע מאיתנו לפרגן. אנחנו מפרגנים לאלו שיצרו יש מאין ולבעלי האחריות הציבורית, ולא לאלו שידעו לטוות קשרים עם פקידים במינהל, במשרדי הממשלה או ברשות המקומית.
No comments:
Post a Comment